זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

כץ שאול בן יוסף ורחל יליד הרלאוה, רומניה

נולדתי בשנת 8291 בעיירה הרלאוה, סמוך לעיר יאסי. אבי, יוסף, היה בעל חנות, ובעונת החורף עבד כפרוון. אמי הייתה עקרת בית. היה לי אח אחד מבוגר ממני. בילדותי למדתי ב"חדר" ובבית הספר העממי הרומני. בשנת 9391, לאחר שסיימתי כיתה ה', נסגרו בתי הספר בפני היהודים. עבדתי כשוליה בנגרייה. למרות שלא חשנו את המלחמה במלוא עוצמתה, הייתה אנטישמיות מצד שכנינו הרומנים,

ונאלצו לענוד טלאי צהוב. אני זוכר כי יום אחד נשלחתי להביא עיתונים לחנות של אבי, בדרכי חזרה מכרתי עיתון לעובר אורח. נתפסתי ונלקחתי למעצר במשטרה, רק בהתערבות רב הקהילה וסכום כסף כשוחד, שוחררתי. אבא נלקח לעבודות כפייה אך חזר הביתה. באותם ימים חנו הגרמנים בעיירה. הם השתלטו על חדר אחד בבית שלנו, ואת הסוסים החזיקו בחצר. אני זוכר כי הגרמנים ששהו בביתנו התנהגו בנימוס, ויום אחד הציעו לאבי להתחבא בשעה שבאו לקחת אותו לעבודות הכפייה. לאור זאת הניחו לו לתקופת מה, אך בהמשך נלקח לעבודות בטירספול שבאוקראינה. משפחתי הייתה אמורה להישלח לטרנסניסטריה, אך בדיוק באותם ימים, מרס 4491, שחררו הרוסים את האזור. נסענו לבוטושן, ולאחר כמה חודשים חזרנו הביתה. נותרתי בבית עד תום המלחמה. כאשר התחילו להגיע שליחים מהארץ, הצטרפתי לתנועת דרור-הבונים, והייתי בהכשרה במשך כשנה. במשך כשנתיים נדדתי עם אנשי ארגון ‘הבריחה' מרומניה להונגריה, אוסטריה ואיטליה. בכל מקום שהינו תקופה קצרה, ובתחנות הסופיות באיטליה, תקופות ארוכות יותר, שם עברנו הכשרה לקראת העלייה ארצה. ערב הקמת המדינה הועלתה הקבוצה שלי על אנייה בשם ‘קמפידוליו זנובה' והפלגנו ארצה. הגענו לחיפה ב-8491.5.12. נשלחתי לקיבוץ רמת הכובש. במלחמת השחרור נטלתי חלק בהגנת המקום שהיה נתון להתקפות הערבים מכיוון קלקיליה וטירה. לאחר כשנה עברתי לכפר ויתקין ועסקתי בנגרות, בחקלאות ובשמירה. בשנת 0591 התגייסתי לצבא. בשנת 3591 נשאתי לאישה את טוני, ולאחר זמן מה עברנו לרמת גן. עבדתי בתפסנות בניין, למדתי טכנאות בניין, ובתום הלימודים התחלתי לעבוד במשרד הביטחון בעבודות פיקוח, ועבדתי שם עד יציאתי לגמלאות. אחי הצעיר עלה עוד לפניי עם עליית הנוער, ואילו הוריי הגיעו לארץ בשנת 0591.

לטוני ולי שתי בנות: נעמי וחוה, ושישה נכדים.

285