זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

מרטון סילביה בת אברהם ומיכלה בטיוק ילידת סמושורבר, רומניה

נולדתי בשנת 4291 בגדלה, בחבל טרנסילבניה שברומניה. בשנת 0491 כבשו ההונגרים את האזור ומשפחתי הוגלתה להרי הקרפטים, לאזור הגבול הפולני- רוסי. הוריי, אני ואחיי הוחזקנו שם במשך כ-4 שנים. בשנת 4491 הועברנו לגטו במאטסלקה, שם גרנו ליד בית קברות ונלקחנו לעבודות כפייה. את כל התכשיטים זרקנו לשירותים. אוכל לא היה. הכו אותי בחגורה עד שהתעלפתי. נלקחנו למחנה הריכוז מטאזאוקן ברכבת בהמות, רק אבי נותר בגטו מאחר והיה גר. לאחר ארבעה ימי נסיעה הגענו לפולין, אז קיבלנו מעט מים ולחם. נלקחנו לאושוויץ. הופרדתי מאמי, מאחותי בת ה-11 ומאחי בן ה-8, אני נלקחתי לבירקנאו. לאחר כמה חודשים נלקחתי לעבודות. במסדר עמדו 000,2 בנות, מי שעברה את הבדיקה של מנגלה, נשלחה לעבודה בהמבורג. עבדתי בנשיאת אבנים למפעל. חליתי בדלקת קרום המוח, אך ניצלתי הודות לאחותי הצעירה. נלחמתי שאחותי תישאר לצדי וכך הצלחתי לשרוד. האנגלים הפגיזו את המקום, בשטח נותרו 003 הרוגות ו-003 פצועות. עד היום ניצבת שם אנדרטה לזכרן. הפצועות נלקחו לבית חולים. הייתי בין אלה שלא נפגעו בהפצצה ויכלו לעבוד. נלקחנו לבית החרושת לנשק בטורינגר, ועבדנו במשמרות של 21 שעות. לפני כניסת האמריקנים נלקחנו בצעדת המוות לטרזין שבצ'כיה. לא קיבלנו אוכל ושתייה, אך ידענו כל הזמן שהאמריקנים היו בעקבותינו. הלכנו יום ולילה. ברחנו ליערות אך אנשי האס-אס אספו אותנו והמשכנו ללכת. למסע יצאו 000,2 נשים. 006 התחבאו בבונקר ושוחררו, נותרתי חשופה להפגזות עם עוד 002 בנות. בלית בררה אכלנו עשב. ילדה גרמניה נתנה לי תפוח אדמה ולחם. הגענו לסודטים, שם קיבלנו מעט מזון והתרחצנו במבנה של בית ספר. לאחר יומיים הגרמנים שלחו אותנו לחפש לעצמנו עבודה ואוכל. הגעתי לבית משפחה, שם עסקתי בתפירה ובהבאת עצי הסקה. ב-9 במאי הגרמנים נכנעו. אישה גרמניה אספה כמה בנות ולקחה אותנו לכפר הסמוך, שם המתנו לרוסים, שגם הם לא חמלו על הנשים ואנסו רבות מהן, למעט אלה שצעקו כי יש להן מחלת מין. התחלתי במסע חזרה הביתה. לאחר תלאות רבות הגעתי לבודפשט, שם פגשתי את אחותי ושתי בנות דוד. בבודפשט נישאתי לישראל מרטון. לאחר מסעות ומעבר גבולות הגעתי לגרמניה, למחנה עקורים של האמריקאים, אך לא היה שם אוכל לכן ברחנו לסנטוריום ליד אנזבק. המשכנו במסע נדודים חזרה לאוסטריה ולאיטליה, שם המתנו עד שנת 8491 אז עלינו ארצה באנייה “קמפידוליו". נשלחנו לבית עולים ברעננה, בעלי גויס לצבא לשנה וחצי, ואני נותרתי לבדי עם בני. אמי נפטרה בשואה וכן שניים מאחיי. אבי נותר ברוסיה, ועלה ארצה בשנת 0891.

יש לי שני ילדים: יונה ומיכאל, חמישה נכדים ושלושה נינים.

301