זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

נוימן יהודית (אתל) בת בצלאל ורבקה רוזנצוויג ילידת סקורן, רומניה

נולדתי בשנת 9291 בכפר סקורן שליד חוטין, בסרביה. בכפר חיו כ-000,3 יהודים. אבי היה סוחר פרוות עשיר. עסקיו היו מסועפים; הוא סחר ברחבי אירופה וגם עם ארצות הברית. אני הייתי הבת הבכורה. היו לי שני אחים; אברהם ויצחק, ובשנת 9391 נולדה אחותי הצעירה, אסתר.

ב-1491 נכנסו הרוסים לכפר ואני נאלצתי ללמוד בבית ספר רוסי. לאחר שנה, בשנת 2491, יום אחד נעלמו הרוסים ונכנסו הרומנים, משתפי הפעולה עם הגרמנים. בני משפחתי לקחו כל מה שיכלו וברחנו לאזור העני בפאתי העיר. הגויים פשטו על ביתנו והותירו את הקירות בלבד, שום דבר לא נותר. הוחל בגירוש יהודים לעבר טרנסניסטריה. הלכנו יום ולילה. לאחר שחצינו את הדיינסטר הוכנסנו לעיירה נטושה ושהינו שם שלושה חודשים במעין גטו. ביום כיפור 2491 הוצאנו מהמקום והוצעדנו ברגל במשך שבוע לעבר רוסיה. בדרך מתו רבים מחוסר מים ומזון. הגענו לכפר שמילובה שם שוכנו באורווה. בשנת 4491 שחררו הרוסים את הכפר ואנו חזרנו לעיירה ההרוסה. חויבנו לחזור ללימודים. מי שלא למד נשלח לעבוד במכרות. נותרנו ללא בגדים וללא נעליים. לבסוף אחד מדודיי שגר בצ'רנוביץ אסף אותנו אליו. לאחר זמן עברה משפחתי לבוטושן, שם חיינו כחמש שנים, עד שנת .1951 בקיץ 1591 עלינו ארצה, והגענו למחנה בעתלית. הוריי קיבלו דירה נטושה ביפו. הכרתי את צבי נוימן, יליד פולין, ובשנת 2591 נישאתי לו. במשך כחמש שנים גרנו בשעריים, אחר כך עברנו לחולון. בעיניי ובעיני רבים, הישרדותה של אחותי הצעירה, אסתר, נתפסת כנס.

לאחר שצבי יצא לגמלאות עברנו לרעננה, לגור סמוך לילדינו.

לצבי ולי שני ילדים: שרה ואבי, ומהם זכינו לשישה נכדים ולנינה אחת.

303