זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

סנה משה (מוני) בן חיים קרול ויטי שכמן יליד יאסי, רומניה

נולדתי בשנת 2391 ביאסי, רומניה. אני הבכור מבין שלושה ילדים. משפחת אמי הגיעה לרומניה מברית המועצות שם היו בעלי בית חרושת לטכסטיל אך אבי לא קיבל את חלקו ונאלץ ועסוק בעבודות מזדמנות. אמי הייתה בת למשפחה ענייה, כך שמצבנו הכלכלי לא היה מזהיר ונאלצנו לעבור דירה לעתים קרובות. בילדותי למדתי בבית הספר היהודי “קולטורה".

בשנת 0491 הרגשנו את המלחמה הקרבה. מטוסים רבים חלפו בשמי העיר, בתי יהודים סומנו בצלבים גדולים ונאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב. חפרנו שוחה בחצר הבית והסתתרנו בה בשעת הפגזות. ביוני 1491 התחולל ביאסי פוגרום. חיילים גרמנים ורומנים הגיעו לביתנו והוציאו את הגברים החוצה. הובלנו בטורים לעבר תחנת המשטרה, אני רצתי בעקבות אבי. שמעתי את החיילים צועקים: “להרוג אותם ללא רחמים!" חייל רומני הכה את אבי בראשו. אבא נפל על ברכיו שותת דם וכאשר ראה אותי לידו, רכן מעליי כדי שלא אפגע. כאשר ניתנה ההוראה “מי שיכול לקום שילך הביתה" נותרנו לשכב. מי שקם - נורה. נשארנו כך עוד זמן מה. אבא נלקח לתחנת הרכבת והועלה על רכבת בקר, 061 איש בקרון, מהם שרדו 21 איש שנלקחו למחנה עבודה. אני נותרתי בין המתים. הביאו עגלת זבל ואספו את המתים, ואני ביניהם, לאגם לא רחוק מביתי. בלילה הצלחתי לצאת מבין הגוויות ולחזור הביתה. אבי שרד את הנסיעה ברכבת בזכות חור שהצליח לנקב בדופן הקרון כדי לנשום אוויר. אבא הגיע למחנה עבודה, ברח ממנו, נתפס ונידון ל-52 שנות מאסר בקישניב. אחי הצעיר נהרג מפצצה שנפלה בחצר ביתנו. הבית נאטם ואנו רוכזנו בבית הכנסת. היינו עדים לשריפת ספרי תורה אותם הציתו הרומנים על מנת להתחמם. ראש הקהילה שיחד את הרומנים ובכך הצליח למנוע את גירושנו לטרנסניסטריה. היינו בבית הכנסת זמן רב עד אשר הגיעו הרוסים לעיר - אז שוחררנו. בשלהי 5491 אבא חזר הביתה לאחר שעשה ברגל את כל הדרך מקישינב ליאסי. יצאנו במסע לעבר ארץ ישראל. מרומניה עברנו להונגריה, אוסטריה, איטליה וצרפת. בשנת 9491 עלינו ארצה בעזרת הסוכנות באנייה “אן מרי".

בארץ עבדתי כמסגר - רתך.

בשנת 5591 נישאתי לחנה. יש לנו שני ילדים: שבתאי וכרמלה ו-4 נכדים.

305