זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פיזיק אברהם בן יהושע ופני יליד שטפנשטי, רומניה

נולדתי בשנת 1391 בשטפנשטי, רומניה. אבי נפטר בשנת 4391 והותיר את אמי אלמנה מטופלת בחמישה ילדים. אמי התפרנסה מתפירת בגדים עבור גויים. בעיר היו בתי כנסת על פי מקצועות הגברים. הלכתי לבית הכנסת של החייטים בכל שבת וחג. העיר הייתה סמוכה לנהר פרוט שהיה הגבול עם בסרביה. אמי קראה את ספרו של היטלר “מיין קמפף" והבינה מה עומד להתרחש.

באמצע שנת 9391 אפשרו הרוסים מעבר מרומניה לרוסיה. אמי החליטה לעבור אתי ועם אחיי לרוסיה. הגענו לעיירה רישקן שבבסרביה. גרנו בעיר כחצי שנה בדירה ששכרנו מיהודי עשיר. בסוף השנה, כאשר הגרמנים החלו להפציץ את המקום, נטשנו את רכושנו, התחבאנו בבית הקברות ולמחרת יצאנו לעבר מוגילוב. איש לא נתן לנו מקום לישון בו. לבסוף יהודיה אחת נתנה לנו מקום בתנאי שנעזוב בבוקר. המשכנו בנדודים לאוקראינה. התמקמנו בעיר ימפול, משם עברנו לסופחוז וורושילוב. בעיר הייתה תעשיית טרקטורים, אך אנו עבדנו בשדות החיטה. עם התקרבות הגרמנים ברחנו לעבר הים הכספי, משם הפלגנו לעבר אוזבקיסטן. הגענו לקולחוז בשם גאירט סמוך לטשקנט. נהגנו לאכול ירק, מעין חסה, שהיה עשיר בוויטמינים. אמי נפטרה שם בשנת 2491 מחוסר מלחים בגוף. ארבעת אחיי ואני, הצעיר מביניהם, נותרנו לבד. הצטרפנו לזוג שהיה לו סרטיפיקט לרומניה. נסענו במשך חודש תמים, הגענו לקישנוב ומשם חזרנו לעיירת הולדתי. נשארתי ברומניה עד סוף 6491. ב-7 בדצמבר 6491 עליתי ביוגוסלביה על אניית המעפילים “רפיח" עם עוד כ-087 מעפילים. האנייה טבעה ליד האי סיריניה. הגענו לכרתים ומשם הועברנו לקפריסין. לאחר שלושה חודשים במחנה קיץ מספר 26, עליתי ארצה והגעתי למחנה בקרית שמואל. מאחר ורציתי ללמוד יהדות, הצטרפתי לקבוצה של ‘אגודת ישראל'. למדתי בכמה ישיבות, ותקופת מה הייתי בבית היתומים דיסקין. אחר כך הצטרפתי לקיבוץ “יסודות" שבפאתי מגדיאל, סמוך לגבול עם הכפר הערבי ביר עדס. בסוף 8491, בהיותי בן שבע עשרה, התגייסתי לצבא, והייתי בקבוצה שנקראה ‘ילדי בן-גוריון'. הייתי בקורס הטנקיסטים הראשון בצה"ל שנערך בלוד בפיקודו של יצחק שדה. לאחר השחרור עברתי להתגורר ברעננה.

למרתה ולי יש שלושה ילדים: צחי, אורון וקרן, ושבעה נכדים.

308