זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פרידמן עדנה (איידל אירנה) בת אברהם ויוליאנה גולדשטיין ילידת נושפלאו, רומניה

נולדתי בשנת 6291 בכפר נושפלאו שברומניה. כ-%51 מתוך 000,3 תושבי הכפר היו יהודים. היו לי עוד 8 אחים ואחיות, אני הייתי בת הזקונים. אבי היה שותף בבית חרושת לייצור משקאות חריפים, אך בעברו היה “מלמד". היינו משפחה דתית מאוד. למדתי שבע שנים בבית ספר רומני.

בגיל 41 הייתי אמורה להתחיל את לימודיי בגימנסיה בעיר קלוז', אך המלחמה קטעה את תכניותיי. בכפר שלי לא חשתי באנטישמיות. בספטמבר 0491 נכנסו לאזור ההונגרים, בעלי בריתם של הגרמנים. אחיי וגיסיי נשלחו לעבודות כפייה. אולצנו לענוד טלאי צהוב. בשנת 2491 נפטר אבי מדלקת ריאות. עבדתי בתפירה ואחר כך כסייעת לרופא שיניים. באפריל 4491 נשלח הרופא שאצלו עבדתי למחנה השמדה, ואני חזרתי לכפר. נלקחנו לגטו בעיר הסמוכה והתגוררנו באוהלים עשויים מסדינים. הגטו הוקף בגדר ושמרו עליו חיילים. בחג שבועות באותה שנה הועלו כל 000,3 יהודי הגטו על רכבות לבהמות. נסענו במשך חמישה ימים לעבר אושוויץ. אני ואחותי נצמדנו לאימא. אמי, גיסותיי ואחייניי נשלחו להשמדה, אחיי וגיסיי נשלחו למחנות עבודה. היינו במשלוח של 000,1 איש . אני ואחותי רוזליה נותרו לבד. A 10607 שהגיע לאושוויץ ב-03 במאי 4491. על אמת ידי קועקע המספר הצהרנו כי אנו יודעות לתפור, נלקחנו לעבודה וכך ניצלנו. לאחר כחודשיים יצאנו לצעדת המוות, ממחנה 81- כשלגופנו שמלה דקה בלבד. רבים מתו °c למחנה. באחד המחנות עבדנו בפירוק לוחות פלדה בקור של בדרך. בסוף מרס 5491 הגענו לבסוף למחנה ברגן-בלזן. לאחר כשבועיים, ב-51 באפריל 5491, הגיעו האנגלים ושחררו אותנו. שהיתי באזור עוד כחצי שנה. יחד עם כתריסר חברות החלנו במסע לעבר רומניה. כאשר הגעתי הביתה, הסתבר לי כי חלק מאחיי ואחיותיי שרדו.

בשואה איבדתי את אמי, יוליאנה, את אחיותיי שרה ואטלקה, את אחי יעקב, וכן גיסים, גיסות ואחיינים.

נישאתי ברומניה לאלכסנדר פרידמן ז"ל ועלינו לארץ בשנת 1691.

בארץ עבדנו בחייטות.

יש לי שתי בנות: יהודית וחוה, ושלושה נכדים.

313