זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

קפצן ולדימיר (ולוול) בן חיים ואתל יליד דונדושני, רומניה

נולדתי בשנת 0391 בדונדושני, בסרביה, היום מולדובה. אבי עסק בחקלאות ובמסחר. אני זוכר כי אהבתי את הביקורים בבית סבי וסבתי, חיים וריסה רוזנבליט, בכפר ליד הדנייסטר, שם נפגשה כל המשפחה המורחבת. אני ואחותי מלכה למדנו בבית ספר רומני ובמקביל למדנו עברית ויידיש ב"חדר".

לאחר פרוץ המלחמה והגעת השמועות על גורל היהודים, ברחנו ברגל לכפר מגוריו של סבא. התלבטנו אם לחצות את הדנייסטר ולעבור לרוסיה. אבי החליט לחזור הביתה, אך כשהגענו נוכחנו כי המקום עבר פוגרום. היהודים בכפר הוכנסו לבניין בית הספר, משם נלקחנו ליער רובלניץ. ביער פגשנו את סבתי מצד אמי, אשר נפצעה זמן קצר לפני כן בהפצצת מטוס גרמני ונפטרה ביער. אנשים סבלו מרעב. דודתי ילדה ביער תינוקת שנפטרה שם. לאחר כמה שבועות נלקחנו לשטטלה וגרנו בבתים נטושים בוורטוז'ני במשך כחודש וחצי. התקיימנו מפרות שקטפנו מהעצים במקום ומתפוחי אדמה וסלק שמצאנו בבתים נטושים. משם נלקחנו דרך יער קוסאוץ. בדרך נפטרו סבי וסבתי, יצחק ופרל קפצן. הגענו לטרנסניסטריה אשר היוותה מעין ארץ גלות. צעדנו ברגל לקולחוז פיאטיבקה. זה היה בסתיו שנת 1491. הוכנסנו עם עוד כ-000,1 איש לדיר חזירים שם התגוררנו עד אביב 2491. הכול סבלו מטיפוס, כינים ומרעב. מכל האנשים בקבוצה נותרנו כ-081 איש בלבד. גם סבי חיים, דוֹדי ובן דודי נפטרו שם. ברחנו לעיר ברשד. היה שם גטו גדול שבו גרו כ-000,52 יהודים. גויה אחת נתנה לנו מדי פעם עבודה במשק החקלאי שלה, וכך זכינו במעט מזון. הרומנים והגרמנים שלטו בגטו, ומדי פעם הוציאו אנשים להורג למען יראו ויראו. נשארו בברשד עד סוף המלחמה באביב 4491, אז שחררו הרוסים את המקום. הלכנו ברגל עד אשר הגענו לדנדושנה, משם נלקחנו חזרה הביתה. לאחר המלחמה היה המקום בשלטון רוסי. סיימתי תיכון ואחר כך למדתי גיאולוגיה באוניברסיטה בקישינב, והמשכתי לדוקטורט בקישינב ובלבוב. עבדתי בקישינב ובטורקמניסטן עד 5791 בחברה לחיפוש נפט וגז. בשנת 5691 נשאתי לאישה את בלה ובשנת 5791 עלינו ארצה. בארץ עבדתי בחברה לחיפוש נפט “חנה" ובמכון הגיאופיזי בחולון. פרסמתי מאמרים רבים בנושא חיפוש נפט ובתחום הגיאולוגיה הן באירופה והן בארץ.

לבלה ולי שני ילדים: יגאל (יצחק) ורינת ושישה נכדים.

317