זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רון שלמה בן יוסף ויפה-גָ'נֶטָה ארונוביץ יליד יאסי, רומניה

נולדתי בשנת 3391 בעיר יאסי שברומניה. היו לי 4 אחים ואחיות. נחשבנו למשפחה מבוססת מאוד כלכלית, במונחים של היום מעל המעמד הבינוני. הוריי היו בעלי מלון, מסעדה וכרם שעיבדה משפחת גויים. הוריי העסיקו עובדים רבים, רובם רומנים. אבי נהג לעזור להם בעת הצורך וסייע בהלוואות.

בבוקר של ה-82 ביוני 1491 הוציאו אותנו מהבית אל הרחוב ויחד עם משפחות יהודיות אחרות הוצעדנו בשיירות, עם ידיים למעלה אל המשטרה (הקסטורה) בעיר. ברחובות נורו יריות ללא הפסק. חלק מהאנשים נורו למוות ונשארו מוטלים ברחוב. אמי ואנו, הילדים, מלבד אחי מירצ'ה שהיה בן 61, שוחררנו הביתה בשעות הצהרים. אבי ואחי שוחררו בשעות הערב כשבידיהם פתק “משוחרר". למחרת, ב-92 ביוני, בשעת בוקר מוקדמת באו לקחת את אבי, יוסף, ואת אחי הגדול מירצ'ה ל"מחנה עבודה". בתחנונים ושוחד של סכום כסף מכובד מאוד, הסכימו השוטרים להשאיר את אחי בבית, אבל על אבא לא ויתרו, הם הבטיחו כי יחזור הביתה בערב. מאוחר יותר הסתבר כי הוא נלקח לתחנת הרכבת שם נדחסו יהודים רבים מאוד לרכבות משא. על פי מה שסופר לי, את אבא העלו לרכבת ללא רוח חיים. רכבות משא אלה נקראו “רכבות המוות". בנסיעה האין סופית ברכבות, כאשר כל החיים והמתים דחוסים ללא אוויר וללא מים, גם חלק מאלו שהועלו חיים מתו מחנק ומצמא. אבי נקבר בקבר אחים בפודול אלואי, עיירה ליד העיר יאסי. הרכוש שלנו נלקח מאתנו, גורשנו מהבית וחיינו הפכו לקשים ביותר. הילדים הגדולים לא למדו בבית הספר, רק אני המשכתי ללמוד עד אשר עליתי לארץ. ב-0591 עליתי עם אמי לארץ. הגענו באנייה “טרנסילבניה". מיד עם הגעתנו לנמל חיפה לקח אותנו אחי משה לגדרה, שם הוא התגורר עם אשתו. קליטתי בגדרה הייתה קשה מאוד. ה"צברים" הגדרתים לא התלהבו מכך שהגיעו למושבה עולים חדשים. הייתי מאוכזב, ולא פעם חשבתי על האפשרות לחזור לרומניה. אבל הזמן עשה את שלו, ובשלב מסוים הבנתי שאין דרך חזרה. עבורי, כור ההיתוך האמיתי היה הצבא. שירתי בחיל המודיעין ובמסגרת שירותי השלמתי את לימודיי האקדמיים וכיום אני בעל תואר שני במינהל ציבורי. בשנת 2891 השתחררתי בדרגת אל"מ ויצאתי לגמלאות. התמניתי ליועץ שר התקשורת, מרדכי צפורי. בהמשך יצאתי לשליחות בארצות הברית לצורך התרמות למוסד חינוכי בארץ. כשחזרתי לארץ שימשתי בתפקידים בכירים שונים במנהל הציבורי. בשנת 4991 יצאתי לארצות הברית במעמד של קונסול כלכלי. בשנת 8991 חזרתי ארצה, מאז אני מתנדב ומבלה עם נכדיי. בתום המלחמה לקחתי חלק בפעולות תנועת ‘השומר הצעיר' עד אשר השלטונות אסרו על פעילותן.

בשנת 9591 נשאתי לאישה את נורית, בעלת תואר שני באנגלית ועוסקת עד היום בהוראה.

לנורית ולי נולדו שתי בנות: אורית ויפעת, שתיהן נשואות וגרות ברעננה, ויש לנו 5 נכדים.

319