זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

תשובה חנה לבית ורארו ילידת בקאו, רומניה

נולדתי בשנת 7291 בבקאו, רומניה. אבי היה חייט ואמי עקרת בית. היו לי שני אחים ואחות. בעיר התגוררו סבתי ו-11 דודים ודודות. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי. כבר לפני המלחמה התחלנו להרגיש באנטישמיות. מחנה פשיסטים שהוקם בעיר גרם ליהודים צרות. נאלצנו ללכת בדרכים עוקפות על מנת לא להיתקל בהם.

לאחר זמן לא רב נסגר בית הספר. החלו פרעות, ודודי, אח של אמי, נרצח, את גופתו לא מצאנו. מאחר ואבא היה בעל מקצוע נדרש, בשלב ראשון לא גורשנו מהעיר. כל היהודים נאלצו לענוד טלאי צהוב. אחי נלקח לעבודות כפייה ולאחר זמן חזר כשהוא חולה ופצוע. כל עוד היה בתקופת החלמה, אימא נאלצה להתייצב יום- יום במחנה צבאי. כאשר החלים נלקח שוב לעבודה. פגשתי אותו רק בסיום המלחמה. בשנת 1491, עם כניסת הגרמנים, נלקח אבי לעבודות כפייה. הוא חזר לאחר שלושה חודשים. על דלת החנות שלו נתלה שלט “חנות של יהודי", ובשל כך התמעטו הלקוחות והמצב הכלכלי שלנו הורע. נשלחתי בשעות הבוקר המוקדמות לעמוד בתור ללחם. חיינו בפחד ובמחסור.

הרוסים נכנסו לעיר, ולמרות גירוש הגרמנים וסיום המלחמה, הם עשו לנו צרות רבות.

בשנת 6491 נישאתי ליצחק מרקו בבקאו. ביולי אותה שנה יצאנו ליוגוסלביה, שם עלינו על סיפון אניית המעפילים “הגנה". הבריטים תפסו את האנייה והיא הובלה לנמל חיפה. רק לאחר שלושה שבועות של המתנה באנייה הועברנו למחנה המעצר עתלית, שם שהינו ארבעה חודשים נוספים, משם נשלחנו לרעננה.

יש לי ארבעה ילדים: דליה, תמי, אברהם ומשה.

אני סבתא ל-41 נכדים ו-7 נינים.

322