זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גרבין אלאונורה בת יוסף ופרלה פינשטיין ילידת רוגצ'וב, בלארוס

נולדתי בשנת 0291 בעיר רוגצ'וב שבבלארוס. אבי היה מכונאי במפעל קטן ואמי הייתה עקרת בית. היינו 4 ילדים. הוריי אמצו בן של קרובי משפחה שהוריו נספו בתאונת מטוס. שני אחיי למדו בבית ספר יהודי. גם אני למדתי שם כמה שנים ובהמשך שלח אותי אבי ללנינגרד להמשך לימודיי, שם התגוררתי בבית דודי שהיה פרופסור למשפטים. בשנת 7391 דודי נכלא, נשפט והוצא להורג, דודתי

נשלחה לסיביר, שם הייתה עד 3591.

למדתי בבית ספר טכני לעיבוד מתכות. בסיום לימודיי, לפני פרוץ המלחמה, התחלתי לעבוד במקצועי.

המלחמה הגיעה אלינו ביוני 1491. אבי ארגן קבוצת יהודים וקרובי משפחה והם ברחו לאורל. הם התגוררו בקולחוז וכך ניצלו. אחי הגדול, לייב, התגייס לצבא האדום, ושרד את המלחמה. אחי התאום, סניה, גויס גם הוא לצבא. הוא נפצע בקרבות ליד סטלינגרד ומת מפצעיו. אחותי הבכורה, ליזה, למדה בלנינגרד ובזמן המלחמה שירתה כאחות בבתי חולים צבאיים, כיום היא בת 89 ומתגוררת בסט. פטרבורג. לאחר לימודיי עבדתי במפעל עד שנת 2491. התנאים היו קשים וסבלתי מרעב ומקור והייתי על סף מוות. לעזרתי נחלצו בני דודים שחלקו עמי את מזונם וכך החלמתי. התגייסתי לצבא האדום ונלחמתי בחזית הפינית. עברתי קורס קצינים והתמחיתי בצליפה. נלחמתי בחירוף נפש מתוך תחושת נאמנות למולדת. על שירותי זכיתי במדליית גבורה של הצבא האדום. בתום המלחמה השתחררתי וחזרתי ללנינגרד.

במלחמה איבדתי את אחי, סניה, ורבים מבני המשפחה שלא ברחו מרוגצ'וב.

לאחר המלחמה עבדתי שנים רבות במפעל כמהנדסת בקרת איכות.

נישאתי בללניגרד לשלמה גרבין. בעלי נפטר ברוסיה בשנת 5791. יש לי שני ילדים: ילנה ואלכסנדר. בשנת 0991 עליתי ארצה עם ילדיי ומשפחותיהם.

כיום יש לי 4 נכדים ונין אחד.

327