זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

יבצ'ונובסקי גלינה בת בן-ציון ואספיר יבצ'ונובסקי ילידת קנטופ, אוקראינה

נולדתי בשנת 8291 באוקראינה. כאשר הייתי בת חצי שנה אמי נפטרה. אני ואחי דויד גדלנו עם אבא בבית אמו. כאשר הייתי בת ארבע עברנו ללנינגרד, שם התגוררה אחות של סבתא. אבי עבד כמנהל חשבונות ומשכורתו הייתה צנועה וסבתא ניהלה את הבית. התגוררנו בדירה עם עוד משפחה. אני זוכרת דברים בודדים הקשורים בהווי היהודי. לדוגמה, אני זוכרת שהיה בבית ארון שבו נשמרו כלים מיוחדים לפסח ושאת המצות אפינו בעצמנו. עד פרוץ המלחמה סיימתי 5 כיתות בבית ספר רוסי ואחי התחיל ללמוד באקדמיה הימית. ביוני 1491 פרצה המלחמה והעיר לנינגרד הייתה נתונה במצור. הורגש מחסור במזון. מי שעבד קיבל 052 גרם לחם ליום, תלמיד קיבל 521 גרם. אחי הפסיק ללמוד ויצא לעבוד. הוציאו את הילדים מהעיר למחנה קרוב אך לאחר תקופה קצרה הוחזרנו הביתה. בחורף לא היה חשמל ולא היו מים זורמים בבתים. אני זוכרת שהלכנו מרחק גדול על מנת להביא קרח מהנהר ולהפשירו למי שתייה. את הבית הסקנו בעצים שנלקחו מהרהיטים, כל הבית היה שחור מהפיח. אנשים מתו מרעב, מקור וממחלות, אני זוכרת גופותיהם מוטלות ברחוב. גם אחי, דויד, שעבד במפעל יציקה לא החזיק מעמד ונפטר. רק לאחר שבועיים הצלחנו, אבי ואני, להוציא את גופתו מהבית ולהובילה לבית הקברות. השארנו אותו עם גופות נוספות, לא היה לנו כוח לקבור אותו כיאות. אבי גויס לצבא האדום ואני נותרתי עם סבתי. בקיץ, בהיותי כבת 41, נפטרה סבתי ואני נותרתי לבד. הצלחתי להעביר את גופתה לבית הקברות בעגלת תינוקות. בלית בררה יצאתי לעבוד. למזלי התקבלתי למפעל תעשייתי צבאי. במקום משכורת קיבלתי הקצבת מזון. כך עברו עליי יתר שנות המלחמה.

כאשר המלחמה הסתיימה אבי שב הביתה.

עבדתי במפעל עד שנת 6491. עבדתי ביום ובלילות השלמתי את השכלתי התיכונית. רציתי ללמוד באוניברסיטה אך לא התקבלתי בשל היותי יהודייה. חזרתי לעבוד במפעל ועבדתי בו עוד שנים רבות. על עבודתי קיבלתי תעודות הצטיינות. בהמשך עבדתי בטלביזיה המקומית.

קיבלתי תעודה על ששרדתי את המצור על העיר לנינגרד.

בשנת 6591 נישאתי לדוד ליבשיץ ונולד לי בן: יורי-אורי.

בשנת 7991 עליתי ארצה.

מנישואיו הראשונים של בני יש לי שני נכדים המתגוררים ברוסיה, ומנישואיו השניים יש לי שני נכדים נוספים המתגוררים בארץ.

332