זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פינקלשטיין מיכאל בן קיסיל ורחל יליד ויניצה, אוקראינה

נולדתי בשנת 8291 בוויניציה שבאוקראינה. אבי עבד במכרה פחם ואמי הייתה עקרת בית. היינו שלושה ילדים, אחותי הגדולה בתיה, אני ואחי הצעיר יוסף. כאשר הייתי בן 3 עברנו לעיר דונייצק. הוריי למדו בילדותם בבית ספר עברי והשתדלו לשמור על חיים מסורתיים. אני זוכר את ראש השנה, את הכפרות עם התרנגול לקראת יום כיפור, נרות חנוכה וסופגניות, את המצות לפסח אמי אפתה

בעצמה. למדתי 6 שנים בבית ספר רוסי בדונייצק, עד פרוץ המלחמה.

בספטמבר 1491, ימים ספורים לפני שהגרמנים כבשו את האזור, ברחנו לעבר אוזבקיסטן. נסענו ברכבות משא במשך 04 יום. בכל קרון הצטופפו עשרות אנשים. הרכבת הופגזה לאורך כל הנסיעה ורבים מהנוסעים מצאו את מותם בדרך. הרכבת הובילה גם אספקת מזון לכפרים, בדרך לא דרך הצלחתי להוציא משם מעט אוכל למשפחתי. הגענו לכפר נידח בחודש נובמבר. הקרון שהיינו בו הופרד מהרכבת והורו לנו לרדת. האוזבקים תושבי המקום קיבלו אותנו, ארחו אותנו בבתיהם ודאגו למחסורנו. התגוררנו אצל אחת המשפחות כשנה. עברתי לעיר הסמוכה, בחבד, שם הקימו תחנת חשמל. עבדתי במקום כעוזר למסגר. עבדתי שבעה ימים בשבוע במשמרות של 21 שעות. לבסוף נעשיתי מסגר מומחה. למרות שעבדתי בכל שנות המלחמה תמיד סבלתי חרפת רעב. אבי גויס לצבא האדום. הוא נפצע באחד הקרבות ונותר נכה. לאחר שאחותי סיימה את בית הספר היא החלה לעבוד בהנהלת חשבונות. בתקופת המלחמה חליתי שלוש פעמים במלריה ושרדתי בנס. לאחר המלחמה, בשנת 6491, דודי, אח של אבי, הזמין אותנו אליהם ללנינגרד, שם פגשנו את אבא והמשפחה התאחדה.

בשואה איבדתי את דודי, אח של אמי, שנהרג בימים הראשונים של המלחמה.

בשנת 9591 נשאתי לאישה את מיה ז”ל.

התגוררנו בלנינגרד שם למדתי הנדסה. עבדתי כמהנדס בתעשייה הצבאית בעיר ובמקביל לימדתי במוסד שבו למדתי. על עבודתי במפעל זכיתי בתעודות הוקרה כעובד מצטיין. אשתי הייתה מורה לאנגלית ולגרמנית.

בשנת 8991 עלינו לארץ.

אשתי נפטרה בשנת 0102.

יש לי בן, יורי, ושני נכדים. נכדי הגדול הוא בעל תואר שני בפיזיקה, הוא זכה במדליית ארד באולימפיאדה לפיזיקה בסינגפור.

337