זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פצ'ניק גלינה בת שמעון וקלרה ליטבינוב ילידת סטרדוב, ברית המועצות

נולדתי בשנת 4291 בסטרדוב, עיר במערב רוסיה. אבי היה נגר אמן. אני הייתי בת הבכורה, אחותי לאה צעירה ממני ב-3 שנים. בגלל הרעב האנטישמיות במערב רוסיה היהודים הורשו להתיישב ולהקים חוות בערבות של חצי האי קרים. קבוצה של יהודים שאבי השתייך אליה, התנדבו להקים קולחוזים יהודיים באזור. הג'וינט עזר ליהודים בהקמת המבנים. כאשר הייתי בת 3 עברנו לאחד קולחוזים בשם

פריינגייט (חופש). אבי היה בצוות הנהלת הקולחוז, אמי הייתה פועלת בקולחוז. הוריי ניסו לשמור על השבת, מכל החגים אני זוכרת רק את חג הפסח, על הכלים המיוחדים והמצות שאכלנו. למדתי בבית ספר יהודי בקולחוז במשך 4 שנים.

ב-7391, עברנו לעיר סימפרופול, בה לא היו בתי ספר יהודיים ולמדתי שם בבית ספר רוסי.

בשנת 9391 נפטר אבי. אמי עברה לעבוד במפעל לתפירת בדים. השכר שקיבלה לא הספיק למחייתנו ולכן היא עבדה בבית בלילות באופן פרטי. אני עזרתי לאמי בעבודתה. מידי פעם נסענו לבקר קרובי משפחה בקולחוז שהקמנו בזמנו. ב-1491, בעת שפרצה המלחמה, הייתי עם אחותי בקולחוז, לכן חזרנו מייד לאמי. הייתי אז בת 71. האזור הופגז ובנוסף שמענו כי הורגים יהודים, הבנתי שצריך לברוח. הספקנו לעלות על הרכבת האחרונה שנסעה מזרחה. חצינו את את המצר בין קרים לקווקז במעבורת והמשכנו ברכבת לבהמות לפיאטיגורסק שבקווקז. הנסיעה נמשכה חודשים, במהלכה הופגזנו וסבלנו מחוסר במזון, אנשים רבים נהרג, אחרים מתו ממחלות. המקומיים ארחו אותנו יפה, עד כמה שהיה ביכולתם, גם הם סבלו מהמחסור. התחלתי לעבוד כמורה בכיתות נמוכות. אמי עבדה כתופרת. גרנו שם כשנה וחצי. כאשר הגרמנים התקרבו החלטנו להמשיך לברוח מזרחה. נדדנו בדרכים כחודש לעבר גודרמס. מגודרמס נסענו ברכבת לקרובי משפחה בקזחסטן. אמי חלתה בדרך, אושפזה בבית חולים, אך לדאבון לבי היא נפטרה. קברתי את אמי בעיר קהנד. כאשר הגענו לקזחסטן הצטרפנו לקרובי משפחה שגרו בכפר. עבדנו בקולחוז יום יום מבוקר על לילה וגרנו 01 אנשים בחדר אחד. היינו שם עד 4491, אז שוחרר הקרים ולכן החלטנו לחזור לביתנו. מצאנו כי הבית נתפס בידי זרים אך היו לי הניירות כי הבית שלנו, וקיבלנו אותו חזרה לידנו. עבדתי כמדריכת נוער. לאחר המלחמה עברתי לקולחוז אל דודתי, כי משכורתי לא הספיקה למחייה שלי ושל אחותי בעיר. בקולחוז פגשתי את לאוניד פצ'ניק מקולחוז סמוך ונישאתי לו. דודתי ואחותי הצטרפו אלינו לקולחוז הזה, שם הייתי מנהלת גן ילדים גדול.

לאוניד ואני עלינו ארצה בשנת 9991.

נולדו לנו שתי בנות: לריסה ואניה. יש לי 3 נכדים ו-6 נינים, 5 מהם נולדו בארץ.

בעלי, לאוניד נפטר בארץ בשנת 7002.

339