קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 247 מרס 2015

האם בספרות תימצא הישועה? על מפגש ודיאלוג וחשיבותם בחיפוש של בני אדם אחר האמת בעקבות "פר גינט בהרצל פינת הנביאים" מאת מיכאל זלוטין

קשר מאמר 32

א ת המחזה “פר גינט" של הנריק איבסן, אודה, בעוונותיי עדיין לא קראתי, אך את חיבורו הקצר של מיכאל זלוטין “פר גינט בהרצל פינת הנביאים" קראתי (מיכאל זלוטין, “פר גינט בהרצל פינט הנביאים", “קשר עין" 112, סיוון-תמוז תשע"א, יולי 1102). זוהי רשימה של מורה שנזכר בנעוריו בתקופה שבה היה תלמיד ובחותם העז שהשאיר בו המורה לספרות. בחלוף השנים, בכוח המקרה והרצון, נהיה מיכאל אף הוא למורה, מורה לספרות ולהיסטוריה. לימים מצא מיכאל את עצמו מלמד את “פר גינט" של איבסן. בעודו חווה מחדש את המחזה, לכל הפחות בשנית, אך הפעם לא מנקודת מבט של ספסל הלימודים, אלא בעודו עומד בגבו ללוח ופניו לתלמידים, נפגש מיכאל, במקרה, במורה הוותיק לספרות. היה זה ברחוב הרצל פינת הנביאים. השניים נפגשו, המורה הוותיק על עיניו העמוקות, ומיכאל המורה הצעיר על עיניו השואלות ומבקשות תשובה. רצה המקרה, הגורל, או אלוהי האסתטיקה, ובתיק של שניהם מונח היה המחזה של איבסן, “פר גינט". מיכאל שאל בדממה שאלה, שאלה שנישאה הרחק אל מעבר לענייני המחזה, שאלה מהותית, קיומית, והמורה הוותיק, ממרום גילו ושנות ניסיונו, השיב בדברים “הבדידות החזירה אותו, הבדידות – תמיד היא מחזירה את הנודדים". כל קורא הוא פילוסוף ספקן ובעל שאלה, כל כותב

הוא סופר בעל תשובה [אציין שהניסוח בלשון זכר הוא מטעמי נוחות בלבד]. יש לשים לכך את העין והלב כאשר אנו כותבים וקוראים. ספקנות מתעוררת בי כאשר המחבר מרבה להשתמש בשמות תואר, אני שואל את עצמי מדוע בחר הכותב להאריך בפרטים כאלה ואחרים, מדוע לייגע את המחשבה בתיאורים כה רבים של פרטים חומריים קטנים וזניחים, מדוע לשפוך דיו מיותר על הנייר, הרי לא שם, לא בחומר הנתפס בחושים מהותם של הדברים. מחשבה זו הגיעה אליי מלימודי התנ"ך. ספר גדוש וארוך ועם זאת דל בתיאורים, מחבר התנ"ך הוא סופר עשיר אך קמצן, אינו מאריך במתן פרטים ושמות תואר. כל תיאור הוא תמציתי, מדויק כמעט כנוסחה מתמטית. למשל ו ָ שׂ ֵ י ע ִ ה ְ י ַ ים ו ִ ר ָ ע ְ נּ ַ לוּ ה ְ דּ ְ ג ִ יּ ַ בסיפורו של יעקב נאמר: “ו ים" ִ ל ָ ה ֹ ב א ֵ שׁ ֹ ם י ָ ישׁ תּ ִ ב א ֹ ק ֲ ע ַ י ְ ה ו ֶ ד ָ ישׁ שׂ ִ ד א ִ י ַ צ ַ ע ֵ ד ֹ ישׁ י ִ א (בראשית כה, 72). עולה השאלה, מדוע היתוסף לעשו התואר ‘איש שדה’, האומנם יש בכך צורך? האם אין אנו יודעים היכן מתבצע הציד? אך התשובה לכך לא מאחרת לבוא, וכאשר גונב יעקב את ברכת הבכורה י. ִ נ ְ י בּ ִ ה-לּ ָ ק ְ א וּשׁ ָ ה-נּ ָ שׁ ְ יו גּ ִ ב ָ ק א ָ ח ְ צ ִ יו י ָ ל ֵ ר א ֶ אמ ֹ יּ ַ נאמר: “ו ה ֵ א ְ ר ר ֶ אמ ֹ יּ ַ הוּ ו ֵ כ ְ ר ָ ב ְ י ַ יו ו ָ ד ָ ג ְ בּ ַ יח ֵ ת-ר ֶ ח א ַ ר ָ יּ ַ ק-לוֹ ו ַ ׁ שּ ִ יּ ַ שׁ ו ַ גּ ִ יּ ַ ו כוֹ ה’ “ (בראשית כז, -72 ְ ר ֵ ר בּ ֶ שׁ ֲ ה א ֶ ד ָ שׂ ַ יח ֵ ר ְ י כּ ִ נ ְ בּ ַ יח ֵ ר 62). זוהי אך דוגמה מזערית לכך כי לכל תיאור יש משמעות, וזו, באופן זה או אחר, ניתנת לבירור. חוש הריח הוא החוש שבעזרתו שכנע, לבסוף, יעקב את

ד"ר רונן פנקס

דוקטור לפילוסופיה יהודית ומורה לתנ"ך בתיכון רעות לאמנויות בחיפה