סיפור חיים - סיפורה של יהודית ברקוביץ'
לאחר שבועות אחדים נחרץ גורל המשפחה להשלח למחנה ריכוז ולהשלח
לאושוויץ .
" אספו אותנו והסיעו אותנו לגטו בקושיצה שבסלובקיה ( לאחר האנשלוס , סיפוח
הונגריה כבשה / סיפחה את דרום -
5819 ,
אוסטריה ב ידי הגרמנים , בסוף
סלובקיה ואת קושיצה ). זה היה בית - חרושת גדול ללבנים ואני זוכרת את
הצפיפות הרבה . משם היינו אמורים לה לקח ברכבת לאושוויץ ."
במלחמת העולם
שגם נלחם
ילדות - היה חבר ,גוי ,
אבל לאב יה של יהודית
לצדו
הגיע הוא
שמע שלקחו את המשפחה
הראשונה , פרנץ פיי הר היה שמו הוא כש .
אל הגטו ושיחד את השומרים בכסף שאב יה של יהודית נתן לו , והם אפשרו
. לצאת
להם
" בחוץ חיכתה לנו עגלה רתומה לצמד סוסים , והוא החביא אותנו בערמת הקש
הגדולה שעליה והחל לדהור בפראות . בדרך קרו לנו נסים . הגרמנים בדקו את
כ ל כלי הרכב שחלפו על פניהם בכבישים , כולל את עגלות הקש , אבל משום מה
אותנו איש לא עצר . אני בטוחה שיד אלוהים היתה בדבר ," היא אומרת .
העגלה עם המשפחה הנחבאת בתוכה הגיעה אל מחסן התבואה של החבר ,
אל " עיירת ילדותו של אבא , הרנטקרש , ושם הסתתרנו , בתוך ערימות הקש .
איש לא ידע ע ל נוכחותנו שם , מלבד בתו הצעירה של החבר , שהיתה בגילי .
ובנו העריץ א ת
, ינו אודות
הוא חשש שאשתו תפטפט עם שכניה ותספר על
ואילו ידע - היה מלשין עלינו ומסגיר אותנו ."
, הגרמנים
בתוך ערימת קש ענקית , בגובה בית בן שתי קומות , הסתתר ה המשפחה במשך
כ הייתי בת עשר , ואני זוכרת שלא התרחצנו כל
למעלה משלושה חוד ". שים
אותה תקופה ובתוך הקש גם עשינו את צרכינו . החבר היה מגניב לנו אוכל ומים
, במשהו נאלצנו לסבול חרפת רעב .
מידי פעם . אבל לעתים , כשאשתו חשדה
אני זוכרת שלעסתי את אניצי הקש כדי לרכך אות ם לדייסה ואכלתי אות .ם היה
חורף איר ופאי מקפיא ו קשה ואמא חלתה בדלקת ריאות בשל התנאים הקשים
." שלנו
3
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online