בדרך לתורה

ה) ָ ד ָ גּ ַ ים (א ִ ר ָ ה ֶ יב ה ִ ר

בְּשָׁעָה שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָתֵת אֶת הַתּוֹרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵחֵלּוּ הֶהָרִים לָרִיב וּלְהִתְוַכֵּחַ. אָמַר הַר הַחֶרְמוֹן: “אֲנִי הַגָּבוֹהַּ בֶּהָרִים, וּפִסְגָּתִי לְבָנָה וּמֻשְׁלֶגֶת. עָלַי תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה!“ אָמַר הַר הַכַּרְמֶל: “אֲנִי צוֹפֶה אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן, וַאֲנִי יָרֹק כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. עָלַי תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה!“ אָמַר הַר הַתָּבוֹר: “אֲנִי מִתְנַשֵּׂא בְּלֵב הָעֵמֶק, וּפִסְגָּתִי עֲגֻלָה כְּכִפָּה. עָלַי תִּנָּתֵן הַתּוֹרָה!“ רַק הַר אֶחָד, הַר סִינַי, עָמַד בְּשֶׁקֶט וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ: “אֲנִי מִתְנַשֵּׂא בְּלֵב הַמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ, לֹא צוֹמֵחַ עָלַי לֹא עֵץ וְלֹא שִׂיחַ, אֲנִי בְּוַדַּאי לֹא מַתְאִים.“ רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַר סִינַי הַצָּנוּעַ וְאָמַר: “עַל הַר סִינַי אֶתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל.“

עַל פִּי מִדְרַשׁ תְּהִלִּים, שׁוֹחֵר טוֹב, סח, טו

8