קשר עין ירחון ארגון המורים גליון 249 מאי 2015

פורשים בשיא

קשר כתבה 26

מה קורה לאנשי חינוך כאשר המציאות הדינמית של בית הספר, שאליו היו רגילים לבוא בכל יום, מתחלפת במציאות חדשה? שלושה אנשי חינוך שפרשו בעת האחרונה לגמלאות מספרים על השינוי ועל הרצון להמשיך ולתרום, וגם משתפים בחוויות העבר, בעיסוקי ההווה ובתוכניות לעתיד...

הרצליה. בשנה האחרונה לימדה בהתנדבות.  עדנה שחר-ולנשטיין, מנהלת תיכון מקיף עירוני א' באשקלון, פרשה לגמלאות בעת האחרונה לאחר 12 שנות ניהול. בעברה הייתה מורה לספרות ולהבעה, רכזת שכבה וסגנית מנהלת. העובדה שהשאירה אחריה בית ספר מוביל, עם 0071 תלמידים, צוות מורים משובח ויחסים הבנויים על כבוד ואהבה לתלמידים ולמורים - סייעה לה להפקיד את המפתחות בידיים נאמנות ולהמשיך הלאה. מה הדבר שהכי תתגעגעו אליו? נעמי: "ההוראה נטו בכיתה. ההנאה היא לראות את הזיק שניצת בעיניים כאשר התלמיד מבין את התהליך ואת הקשרים בין הנושאים. השתדלתי לפתוח את השיעור ב'רגע של עברית', שעשועי לשון וחידושי האקדמיה. תיבלתי את השיעורים בשירי ילדים שיש בהם עניין לשוני. ולדעתי, הצלחתי להצמיח תלמידים שהם יודעי השפה העברית ואוהביה". גרשון: "הקשר עם האנשים הצעירים. היו לי תלמידים שלימדתי גם את הוריהם. המפגש עם תלמידי תיכון גילאי 41 – 81 הוא מרתק לפי כל אמת מידה. אתה רואה אותם נעשים מילדים מפוחדים, לא מאוד מגובשים בתוך עצמם, לרציניים, אחראיים עדנה: "כן. אנשים שפורשים בשיא – זוכרים אותם לטובה. הרגשתי שהגיעה העת להכיר, לחוות ולעשות דברים רבים שחלמתי לעשות אותם לאחר הפרישה". גרשון: "הייתי שמח להמשיך ללמד. הייתי אחראי ומעוצבים יותר". פרשתם בשיא?

פרישה לגמלאות היא מהלך משמעותי ומורכב בעל השלכות רחבות. פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש, כי הדרך בה הלך כל בוקר – השתנתה. מסלול מקצועי, ארוך ועמוס במערכת שרבים רואים בה "בית שני" הגיע לסיומו. שנים של עבודה מאומצת, בסביבת עבודה צעירה ותוססת, מתחלפות בהתחלה חדשה בלי סממנים מוגדרים. אנשי חינוך שרגילים להשפיע, להתוות דרך ולהוביל צריכים לנתב את עצמם לעשייה חדשה. לעתים תהא זו ממש בריאה מחדש ולעתים המשך פעילות העבר רק במינון נמוך ובמסגרת אחרת. רבים מהם מנצלים את ההזדמנות להתעמקות ולהתנסות בחוויות ובתחומים שאינם קשורים לחינוך. אחרים ממשיכים להיות פעילים במסגרות חינוכיות, ויש גם אלה שהשלווה והפניות לעצמם ולנכדים מספיקות להם. שלושה אנשי חינוך, עתירי ניסיון ומוערכים בתחומם, מספרים חוויות: גרשון ברומברג (76), תושב המושבה מנחמיה, מורה למתמטיקה בתיכון בית ירח בעמק הירדן. מהנדס אלקטרוניקה בהשכלתו, שפרש מהוראה לאחר 62 שנים. הרזומה שלו כולל: מהנדס בצה"ל, מורה לאלקטרוניקה באורט סינגלובסקי בתל אביב, מהנדס במפעל בקיבוץ מסדה, מורה בבית הספר החקלאי כדורי והוראה במכינות הקדם אקדמיות של מכללת כנרת עמק הירדן. נעמי שגיא (17), מורה ללשון, תושבת הרצליה, שפרשה לגמלאות לאחר 05 שנות הוראה בתיכון הראשונים בהרצליה. החלה ללמד באותו תיכון כשהייתה בת 12. כשמלאו לה 06 פרשה והמשיכה ללמד עוד 11 שנים בחוזה מיוחד עם עיריית

שרון כץ