קשר עין - גליון 239 - מאי 2014

איך להביא את בני "דור הסמארטפון" ללמידה משמעותית?

התלמידים בחומר המוצג להם. אי-שם אפילו הועלו רעיונות של למידה נסמכת טכנולוגיה ו"נטולת כוח הוראה". עם זאת כל אלה רחוקים מלהיות התשובה הפדגוגית העיקרית ל"דור הסמארטפון". פיליפ וגארסיה מציינים עד כמה דיונים כיתתיים וקבוצתיים, שבמרכזם עומד נושא הנתון לשיפוטו האישי של כל משתתף, מושכים את בני הנוער הרבה יותר מתכנים, מעניינים ככל שיהיו, הנמסרים להם כמות שהם. מהם ניתן להבין מדוע התלמידים ב"אשל הנשיא" כה נמשכים לדקות הראשונות של דיוני הבוקר. דיות בהשגת נתונים ותוצאות, שהיא ממאפייני ָ המי "דור הסמארטפון", יכולה לבוא על סיפוקה, בעיניהם, אם המטלות הלימודיות יגיעו במנות מתוחמות וקצרות, ויניבו תוצרים שניתן יהיה להציגם ולתת עליהם קרדיט. לדוגמה, אם שיעור ההיסטוריה עוסק בנסיבות שהביאו להחלטה על החלוקה (דיוני האו"ם בניו יורק עד ההצבעה ב- 74.11.92), ניתן לפרק את הנושא למספר מרכיבים ולהטיל על כל קבוצת תלמידים לחקור נושא אחד לעומק תוך פרק זמן קצר, ולהציג בפני הכיתה רקע קצר ואחריו – שאלות לדיון. ההמשך יכול להיות משחקי-אתגרי (כל קבוצה שמימין למציגה צריכה לענות על השאלות בסבב) או עיוני-דיוני (ויכוח, גם באמצעות משחקי תפקידים). אם החלק הראשון מתרחש במהלכו של שיעור אחד וההמשך בשיעור השני, יוצאים כולם בתחושה שהם נתרמו ואף תרמו משל עצמם. כלומר – הם עברו חוויית למידה משמעותית. מוזר ככל שיישמע הדבר, המורה המעוניין לאתגר את תלמידיו כיום לא צריך בהכרח להכין מערכי שיעור מורכבים כדי ללמד באורח משמעותי. עליו לתכנן הפעלות מאתגרות (כמו זו שהובאה קודם, שאינה מצריכה הכנה מדוקדקת אלא תכנון ראשוני מושכל), ולאפשר לתלמידים לפעול לפי הנחייתו. מרבית הכלים שתוארו עד כה רלוונטיים להוראה כיתתית, שכאמור, עומדת במרכזם של המחקרים הנוגעים לחינוכו של "דור הסמארטפון". עם זאת חשוב לציין כיצד צריך איש החינוך לפעול בסביבתם של בני הנוער. בהנחה שמרבית המורים כיום אינם נמנים עם "דור הסמארטפון", חשוב לתת לתלמידים תחושה של פתיחות, ולא הקרנה של ביקורת אוטומטית, הנובעת ממה שעלול להיתפס כ"משוגות הנעורים" שלהם. גילוי הבנה מצד המורים לאפשרויות הגלומות בטכנולוגיה החדשנית עשוי לסלול את הדרך להפיכת המורה לרלוונטי לתלמידיו ול"אותנטי" יותר בעיניהם. או אז נתייחס אל המורה המלמד והן במובן studying משמעותית הן במובן של .learning של

בצפון הנגב שוכן לו בית ספר תיכון חקלאי ושמו "אשל הנשיא". לפני כשנתיים החלו שם בתכנית שאפתנית: כל המורים הנכנסים לכל הכיתות בשיעור הראשון בבוקר משוחחים עם תלמידיהם כ- 01 דקות על אקטואליה: השיחה כוללת פתיח ובו מספר נתונים על הנושא, ולאחריו דיון של כמה דקות. אני משער שישנם מוסדות חינוכיים רבים נוספים שבהם קיימת תכנית דומה. כמו כל תכנית חדשה, יש האוהבים אותה ומשקיעים ב"בוקר טוב אשל", ויש שפחות. האפקט אצל מרבית התלמידים (כולם בני דור הסמארטפון כמובן) משמעותי: הם מפסיקים לאחר ולהיעדר מהשיעורים הראשונים, רק כדי לחוות את הדקות הללו, המנותקות מהחומר השוטף שנלמד בכיתה. למידה זו היא אנטיתזה לעולם הדיגיטלי שהם עסוקים במכמניו. אם כן, מנין נובעת משיכה זו אצלם? ב"אשל הנשיא" המורים לומדים להכיר צדדים אחרים בתלמידיהם, ולא רק מתמקדים בהיבט הלימודי. גם התלמידים יכולים להתבטא בחופשיות בלא קשר ליכולותיהם הלימודיות. לפחות בהיבט של משיכה לחלקים אלה של השיעורים, מדובר בלמידה משמעותית עבורם. בסקר שנערך בבית הספר נשאלו כ- 053 תלמידים על הפרויקט. באופן גורף הם תמכו בהמשך הפרויקט וציינו עד כמה הוא מועיל להם. מסתבר שיש צימאון רב ללמידה לא שגרתית אצל בני הנוער של היום. מאחר שהלימוד הדיסציפלינרי בבתי הספר, שלו תכנית ברורה המכוונת לבחינות צפויות, אינו קורץ לרבים מהם, אטרקטיבית דווקא פינת האקטואליה של הבוקר. התלמידים אינם יודעים מראש מה יהיה הנושא בכל יום, ודיון זה או אחר עשוי להניב תובנות מעניינות. אמצעים טכנולוגיים כמקרני מצגות וסרטים, מחשבים ניידים, טאבלטים ואפילו טלפונים ניידים עשויים לתרום ללמידה ולהגברת העניין של

קשר מאמר 36

כדי ללמד בדרך משמעותית, במקום להכין מערכי שיעור מורכבים יכול המורה לתכנן הפעלות מאתגרות

המצריכות רק תכנון ראשוני

מושכל, ולאפשר לתלמידים לפעול לפי הנחייתו