קשר עין - גליון 239 - מאי 2014

שתי נקודות לציון

קשר משולחן ההנהלה 7

כמורים וכמחנכים בישראל, חובה עלינו לא להתעלם ולא לעבור לסדר היום על גילויי שנאה ואלימות של כל אדם כלפי הזולת, כל שכן כלפי מיעוט. חינוך תלמידינו לכבוד האדם אמור להיות מעשה של יום יום, ולאור האמרה: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הבחירות למוסדות ארגון המורים הסתיימו לא מכבר, וכפי שכולכם יודעים, נבחרתי לכהונה נוספת לתפקיד של יו"ר הנהלת ארגון המורים. אני נכנס לתפקיד מלא מרץ, שממוקד ביעד עיקרי: קידום מעמדו של המורה בישראל וחיזוק ביטחונו התעסוקתי והכלכלי. חזרתי לא אחת על אמונתי, שמורה טוב הוא מורה שטוב לו. כך אני נוהג ופועל כל יום בחיי, כל היום. עם תום הבחירות הסתיים גם, אני מקווה, מסע ההשמצות, שנוהל ברשת, נגד הארגון ופועלו, למטרות קידום אישי של אותם גורמים מכפישים. במהלך כל התקופה עשיתי כל מאמץ שלא להיגרר לתוך אותה מסכת של השמצות והכפשות, אע"פ שלא היה קל להיחשף לכך, לספוג ולא להגיב. איני מתכוון לסטות מכך גם כעת, וההתייחסות להלן היא עניינית ולעצם הנושא. במהלך הבחירות הופצו שמועות על ידי גורמים אינטרסנטיים שהתגאיתיבהישגים "שלא הושגו", והתפארתי בהסכמים משמעותיים "שלא נחתמו". על כך אומר מיד – להד"ם. על כן החלטתי במועד זה, כאשר הבחירותמאחורינו, לחזור ולציין את ההישגים, לעמוד על הדברים, ולהתייצב באופן מלא מאחורי כל הצהרותיי: 1 1 . התחייבתי לשנות את המצב, כדי שמורים הפסקות, + יעבדו, במקום 04 שעות, 04 שיעורים וזאת עשיתי. משרד האוצר והחינוך חתמו על התנאי הזה! 2 2 . התחייבתי לקצר את משך השהות בביה"ס – וזאת עשיתי. סיום העבודה הוא בשעה 03:51, קדנציה חדשה

בין יום הזיכרון לשואה לבין יום העצמאות האירועים בפורדיס אין אדם, ובוודאי מורה בישראל, שלא מודע לשנאה שגרמה לאפליה, הכפשה ופגיעה בעם היהודי כר, במשך מאות שנים. בקרב המורים ֵ בארצות נ נובעת מודעות זו לא רק מההשכלה הפורמלית והכללית שהם רכשו, אלא גם מהכרת תכניות הלימודים בבתי הספר. אין אדם בישראל שאין לו נגיעה לסבל, ללא קשר למוצאו – אירופה, צפון אפריקה או המזרח. כולם סבלו ותחת כל המשטרים. אין בכוונתי לדבר על מה שעבר על עמנו לאורך כל ההיסטוריה, די להזכיר את 021 השנים האחרונות: פוגרומים ברוסיה, ליל הבדולח ושואת יהודי אירופה. אנו מצווים לזכור את הכול ולא לשכוח. מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי היא הפתרון לכל הסבל. לכן חשוב כל כך שלא לקבל את מדינת ישראל כמובנת מאליה. כל יום וכל רגע יש לשמור על המדינה הזאת, ולא רק בכלי נשק, אלא גם בעשייה ובהתנהגות. חלפו ימים ספורים מאז ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואנו קרבים ליום העצמאות שהוא כה משמעותי עבורנו כעם. לא בכדי יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל צמודים זה לזה, וכמה סמליות יש בסמיכות שבין יום הזיכרון לשואה לבין יום העצמאות – משואה לתקומה. ולמרות שכה חשוב שנבין את ערכה וחשיבותה של המדינה הזאת שלנו ואת חשיבות השמירה עליה ועל ערכיה, ובכלל זה כיבוד הזולת ואמונותיו, נחשפנו דווקא בשבוע זה לתופעה הראויה לכל גנאי ויותר מזה - וכוונתי לאירוע שהתרחש בפורדיס. בלי לחזור על פרטי האירועים, אומר רק שדווקא על רקע ההיסטוריה של עם ישראל, וללא כל קשר להשקפה פוליטית, חובה מיוחדת על כל אחד ואחת מאתנו לעסוק במניעה של תופעות כאלה של גילויי שנאה, כי בנפשנו הדבר. כיצד אנו חשים כששורפים בית כנסת בצרפת או ביוון או כשתוקפים יהודים ברחוב באוקראינה רק מפני שהם יהודים? ודאי שהיינו מתקוממים וצועקים בעולם. והנה, דברים דומים אנו עושים לאלה שחיים בתוכנו.

רן ארז

יו"ר הנהלת ארגון המורים