גושפרתה - גיליון 959

איך החיים כאן? כלנית: ”אנחנו עוד בתחילת הדרך, אבל זאת חוויה מדהימה ומאתגרת ביחד. בעיקר חסרה לי המקלחת..." הלל: ”אני לא אגיד לך שכיף פה. מצד שני קשה לי לדבר בשפה של קצינים ש'צריכים אותנו'." רחל אשתו משלימה: ”בשבילנו זאת חוויה טובה. אם לא היה לנו טוב – היינו עוזבים." לבקר? כלנית: ”הם הגיעו לא מזמן ומאוד התלהבו." רחל: ”אבא שלי בהתחלה אמר שהוא לא מוכן להגיע בגלל הדרך. הזכרתי לו שגם הוא בעבר היה נוסע דרך בית לחם... אז בסוף הוא הגיע." חשבתם פעם איך בחרו את מקום המקדש? כשמחפשים בחמישה חומשי תורה, לא כתוב בכלל איפה הוא אמור להיות. על פי המדרש בגמרא, מתברר שכשדוד ושמואל מנסים לחפש רמזים למקום המקדש, אחת ההצעות היא לבנות אותו כאן בגוש עציון, במקום הקרוי ”עין עיטם")במצב הפקקים הנוכחי זה נשמע די מפתה(. המקום המדובר הוא מעיין הסמוך לעיר עיטם, אתר התיישבות חשוב, שעמד על תילו כנראה עוד מימי יהושע, הפך לעיר מבוצרת בימי רחבעם והמשיך להתקיים גם בימי בית שני. המעיין עצמו נודע בתפוקת מים רחבה, ושימש כאחד מקורות המים ל"ברֵכות שלמה", שלאורך יותר מאלף שנים היו חלק מרכזי באספקת המים לירושלים. כך נאמר בתלמוד הירושלמי במסכת יומא: ”אמת המים היתה מושכת מים למקדש מעין עיטם". גבעת עיטם של ימינו משקיפה ממזרח על התל הארכיאולוגי תל עיטם )ח'רבת אלח'וח'( שבו ככל הנראה ישבה עיטם המקראית. כך כתב על המקום יוסף בן מתתיהו: ”והיה מקום מילין( מירושלים, 7) אחד במרחק שני סכינים ושמו: עיטם. נחמד ועשיר בפרדסים ונחלי מים כאחד, אליו היה המלך )שלמה( עורך את טיולי הטיסה )רכיבה( שלו כשהוא נישא במרכבתו" )קדמוניות ח, ז, ג(. מה ההורים אומרים? באים

ברמה הממשלתית משהו מתקדם בנושא? ”מאז שעלינו לקרקע משרד השיכון כבר התחיל לחשוב על תכנון. יש התקדמות גם ברמת המועצה וגם ברמה הממשלתית, אבל חשוב לדעת שיש כאן מלחמה יומיומית על השטח. כל יום מגיעים לכאן ערבים עם טרקטורים, שתילים וגידור, ומזייפים ניירת של בעלות. אתה רואה את הבית שם למעלה? )מצביע על בית גדול באמצע בנייה( התחילו אותו כבר ביום כיפור. בוואדי מולנו יש מערה שמצאו בה ממצאים פרהיסטוריים )מערת פלג. ע"ל(, והיום הערבים כבר בנו טרסה סביב וגידרו אותה בגדר. זה ממש מאבק. אם לא היו כאן אנשים, לא היה דונם אחד לבנות עליו. לך לאלעזר - יש בתים וחלקות חקלאיות עד הגדר. המרחק בין הבית הקיצוני של אפרת ובין מחנה הפליטים דעיישה, המחנה העוין ביותר בגזרה, הוא מטר בסך הכול. הבנייה הזאת בסמוך 70 ליישובים היא בנייה אסטרטגית שנועדה להשיג את האפשרות לסגור את הצירים." מה היחס שלכם לערביי האזור? מצד אחד סיפרת על זה שכמעט הרגו אתכם בזריקות אבנים, ומצד שני אתם קונים מים מבית לחם. ”צריך להבין שהכפרים כאן באזור מורכבים מכמה סוגים של ערבים: הפלסטינים ה"רעים", שהם אידיאליסטים להרע הממונים ע"י הרשות, יש את הפלאחים ואנשי העמל הרגילים, ויש גם ערבים ישראלים שעברו לגור כאן, ואפילו בדואים. יש לי חבר בדואי שאחיו גשש בצה"ל והוא עצמו מצביע ליכוד. אל רובם אני נוסע חופשי והם באים אליי לקפה. אתמול עזרתי לחלץ עז שנפלה לתוך המחצבה. מצד שני, ברור שאנחנו זהירים מאוד. לכולנו יש נשק, ואין לילה בלי שמירה." מה התוכניות לעתיד בחווה? ”אנחנו עובדים במעגלים – מהמעגל הפנימי לחיצוני. כרגע אנחנו רוצים לאטום את המבנים ולבנות שירותים ומקלחות בתוך המבנים. כרגע יש עוד הרבה אנשים שרוצים להצטרף לכאן, אבל אני לא מעוניין, כי עדיין אין תשתיות של מים וחשמל. כשתגיע לכאן עוד שנה לכתבת

ההמשך, יהיה פה שונה לגמרי. בינתיים, אני רוצה לקרוא לכל מי שיכול לעזור מתושבי לבוא, כי ההתיישבות עוד לא נגמרה. אם תייר מאמריקה יכול לבטל את התוכנית שלו בשביל להישאר לשמור בלילה, גם אתה יכול!" אל אלישיב וטליה קמחי הצטרפו עוד שני זוגות צעירים: הלל ורחל שהגיעו לכאן לפני כשנה, וכלנית ואביב, שנמצאים כאן חודשיים. בסך הכול יש כאן שלושה זוגות, שישה ילדים, ועוד מספר משתנה של בני נוער. כל אחד כאן אחראי על תחום אחר – אחד על הבנייה, שני על החקלאות, שלישי על הביטחון, ועוד. אפשר לשאול איך הגעתם לכאן? כלנית: ”אנחנו בכלל מהצפון. לא היינו קשורים לגוש. בעלי הוא חבר טוב של הלל, שגר כאן כבר לפנינו, והוא משך אותנו לכאן. תמיד ידעתי על עצמי שרציתי קצת חיים בסגנון אחר, ואני מרגישה שזה השלב בשבילנו." הלל: ”אשתי מאלון שבות, ושם גרנו אחרי החתונה. אני לא לגמרי בטוח איך, אבל הוא )אלישיב( הביא אותי לפה." רחל )בהומור(: ”תגיד שפשוט נמאס לך לגור מתחת להורים."

|

17

פרתה גוש מבית