כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - אפריל 2018 - גיליון 250

עד שנתיים ולאימהותיהם לעלות לא"י ללא האבות. 0 מגיל הם חששו שהאבות הצעירים יצטרפו ללחימה בארץ. קמה מהומה במחנה. האימהות פתחו בשביתה ואמרו שבלי הבעלים לא יעזבו. גולדה מאירסון (מאיר), מנהלת המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, הוזעקה לקפריסין והצליחה להגיע להסכמה תינוקות יועלו לארץ 609 עם השלטון הבריטי בפלשתינה, לפיה באופן בהול ומיידי עקב חשש למצב בריאותם.

והשוקו שחיכו לכל עולה על המושב באוטובוס. היא גם זוכרת את הנסיעה מחיפה לרעננה כשמשוריין מלווה את שיירת האוטובוסים, שבדרך עברה סמוך לישובים ערבים. ונקרא "מחנה עולים ע"ש 1946- בית העולים ברעננה הוקם ב אריה". הוא נבנה על אדמה שנקנתה ע"י יהודי עשיר מדרום אפריקה שהנציח את שם בנו אריה שהיה טייס ונפל במלחמת העולם השנייה. מירב המעפילים שחזרו מקפריסין עברו דרך מחנה העולים "אריה" ברעננה. הייתה בו מרפאה, בית ילדים וגן כדי לאפשר להורים לצאת לעבודה. המחנה היה ממוקם בין רחוב מגדל, שם עדיין נמצא מגדל המים ששימש את המחנה, לטובת הנדל"ן 60- לבין רחוב מוצקין. המחנה נסגר בשנות ה וגן שעשועים - "גן עלייה" - שם הציבו שלט הנצחה. יונה נבט המשיכה בלימודים וחזרה לרעננה גננת מדופלמת, והקימה ברעננה את גן הילדים הראשון אליו הגיעו ילדי 32 קפריסין ששהו במחנה העולים. יונה עבדה כגננת ברעננה שנה. בעלה, צבי נבט ז"ל, שימש כמנהל אגף החינוך בעירייה. איך זה שאירוע כל כך מיוחד נשמט מדפי ההיסטוריה? במחנה המעפילים בקפריסין. המשפחה 1948- "אבי שאול נולד ב והופנתה למחנה העולים "אריה" ברעננה. 1949- עלתה לארץ ב אבי ועוד חמישה מילידי קפריסין עומדים כיום בראש ארגון להנצחתמורשתמעפילי קפריסין. ברעננהתפסההפעילותבנושא זה תאוצה. יחד עם רחל ריינשטיין, מנהלת הארכיון, ובסיוע דרורית שעובדת בארכיון הם עוסקים בתיעוד ושימור הנושא.

הגעת התינוקות למחנה העולים ברעננה

החלטה זו לא עברה בשלום במחנה. הבריטים נתנו מידי חודש מספר סרטיפיקטים, אישורי עלייה, לפי הסדר הכרונולוגי של הגעת האנשים לקפריסין. המעפילים, שהגיע תורם לקבל סרטיפיקטים, נדרשו לוותר. במחנה פרץ מרד. בסופו של דבר הצליחה גולדה להרגיע את הרוחות ושכנעה את המעפילים לוותר למען התינוקות. בכ"ח בנובמבר, כאמור, יצאה האנייה הבריטית לכיוון נמל שבועות, 3 חיפה. על סיפונה הייתה גם לאה, תינוקת בת מונחת בפיילה ולידה הוריה, טובה ואלי רבינוביץ. טובה עדיין מתרגשת כאשר היא משחזרת את הנסיעה הגורלית: "לאה לא הפסיקה לבכות. היא הייתה רעבה. היה לנו מזל גדול. אם לא היינו נוסעים היא לא הייתה שורדת". על ההתרגשות הגדולה ששררה בנמל חיפה מספרת יונה נבט: "למדתי אז בבי"ס למטפלות ויצ"ו תל-אביב. התקבלה 10 , הודעה כי שייט האוניות מקפריסין עומד להגיע. נבחרנו תלמידות, לקבל את העולים הראשונים. יצאנו מתל-אביב לבושות במדי אחיות. כשהגענו נדהמנו לראות את העיר חיפה מלאה אנשים עומדים על הגגות והמרפסות וצופים אל הנמל. על הרציף המתינו רופאים, עיתונאים, צלמים, נבחרי הסוכנות, הג'וינט וראשי ההסתדרות עם גולדה מאיר בראשם. איש לא זז. הייתה דממה כמעט מוחלטת שהופרה על ידי קול בכיים של מאות התינוקות. כאשר האוניות התקרבו אל הרציף פרצו כולם במחיאות כפיים סוערות". "תפקידנו, הבנות, היה לגשת אל המשפחות עם התינוקות, לעזור להן וללוות אותן לאוטובוסים. סביבנו היו נבחרי הישוב ושורות של חיילים בריטים שסייעו במלאכה. ההתרגשות הייתה כה גדולה שבקושי עצרנו את הדמעות. עזרנו במה שיכולנו. האימהות סרבו למסור את התינוקות מידיהן, כך שעזרנו בעיקר בסחיבת החפצים". מנמל חיפה נסעו העולים למחנה העולים ברעננה. רוב העולים נשארו ברעננה. חלקם פוזרו במחנות עולים שונים ברחבי הארץ. טובה רבינוביץ לעולם לא תשכח את טעם הלחמנייה

. אחיות בבית-הספר למטפלות ויצ"ו ת"א 1947 שלישית משמאל יונה נבט

"הנושא של קפריסין", עונה אבי שאול לשאלתי, "מעולם לא נחשף בלימודי ההיסטוריה. אנשים היום רוצים לדעת מה קרה ואנחנו מתכוונים לתקן זאת". התכניות הן רבות: תיעוד, כנסים, מסעות לקפריסין, משט הנצחה שייצא מקפריסין לחיפה וכן שילוב הנושא בתכנית הלימודים. כיום עובדים על תכנית פיילוט בבית-ספר בפרדס חנה. זה יהיה בי"ס ראשון שבמסגרת תכנית הלימודים ילמדו בצורה מעמיקה על מעפילי קפריסין. צפויה גם תערוכת אומנות בבית הלוחם בחיפה בנושא "מהסגר לתקומה", ועוד היד נטויה. איש. 1,600 " כיום חברים בארגון "מעפילי קפריסין אבי מזמין כל מי שיש לו קשר לנושא קפריסין להתקשר אליו avi.schaul@gmail.com או למייל 054-4348968 . לטל

appel@eng.tau.ac.il

7

04/2018 - 250 רעננה

70

למדינה

Made with FlippingBook flipbook maker