מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

עיתונאים בעין הסערה ) NEWS 1( ) ויואב יצחק 10 אביבה לורי (“הארץ"), אורלי וילנאי (ערוץ על תפקיד התקשורת בעיצוב דעת הקהל בעניינים של התעללות והזנחה

ד"ר שירלי בן שלמה

לדבר. האירוע הזה", היא אומרת, “היה שיעור עיתונאי חשוב במפגש עם המשפחות שבהן נפגעים ילדים – המשפחות צריכות לדבר ורוצות לדבר לא פחות משאנחנו רוצים לספר". לורי, היום חברת מערכת עיתון “הארץ" ומורה לתקשורת בסמינר הקיבוצים, עסוקה בשאלה עד כמה העיתונאים מנצלים את המשפחות שאינן מודעות לכאב הגדול שלהן. היא אומרת: “נראה שמדובר במו"מ הדדי בין העיתונאי לבין המשפחה שנעזרת במי שמתעניינים בה". המפגש האינטימי עם המשפחות הפוגעות או הנפגעות שמתארת לורי מעלה שאלות בקשר לתפקיד התקשורת – האם התקשורת צריכה רק לדווח על המציאות או להיות גם זו שמתערבת במציאות ומעצבת אותה? “אני מאמינה בתקשורת לורי אומרת: שמתווכת לקורא את המציאות, אבל לא מבנה אותה עבורו. ברור שכל מה שאני כותבת עובר גם דרכי, אבל אני משתדלת לתת לגיבורים לספר את הסיפור, התובנות שלי צריכות להיות מובלעות בטקסט". העיתונאית אורלי וילנאי, המשדרת הן במדיום הטלוויזיוני והן במדיום הרדיופוני, מציגה זווית מעט שונה מזו של לורי: “מעצם היותי עיתונאית יש לי כוח לשנות דברים ואין לי פריווילגיה לא להתערב. הגבול היחיד הוא החוק

היה לספר את הסיפור, ומצד שני – הרגשתי אי-נוחות גדולה לדחוף את עצמי לבית שמנסה לעכל את הטרגדיה הגדולה שנחתה עליו זה עתה. כשהגעתי אל הבית היה כבר חושך בחוץ, לקחתי אוויר ואמרתי לעצמי – מקסימום יזרקו אותי". לורי מדגישה את הרגישות התרבותית הנדרשת מעיתונאי כשהוא מגיע לסקר אירוע מסוג זה: “כאשר הגעתי אל בית האבלים, המשפחה סעדה סעודת אבלים שכללה וודקה ודג מלוח, הצטרפתי אליהם. הם שיתפו אותי במה שעובר עליהם באותם רגעים. כאשר הרגשתי שיש לי מספיק חומר עיתונאי נפרדתי מהמשפחה, אבל אז הסבתא מצד האבא רצה אחריי. רצתה להמשיך

. המדינה כולה 1992 השנה היא מזועזעת מהטרגדיה שנחשפה זה עתה במהדורות החדשות – על אודות אם, מרינה דוידוביץ, שברגע של טירוף הטביעה למוות את שתי בנותיה (בת ). אביבה לורי, אז עיתונאית 7 ובת 5 בעיתון “מעריב", נשלחה על-ידי עורך העיתון ל'חזית', כדי לספר את סיפורה של המשפחה מהעיר כרמיאל, שעולמה חרב. הנסיעה הזאת זכורה ללורי כ"נסיעה אל הלא נודע". היא השתתפה בלוויה של הבנות, אבל הרגישה שהיא עדיין אינה יודעת מהו הסיפור שמאחורי הרצח והחליטה להמשיך מבית העלמין אל בית האבלים. היא אומרת: “זו לא הייתה החלטה פשוטה. מצד אחד – התפקיד שלי, כעיתונאית,

נקודת מפגש 11