מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 3

מפגש טיפולי

להסתכל לטראומה בעיניים שאימו נרצחה בידי אביו 7 תיאור מקרה: טיפול בילד בן

ד"ר סיגל קני-פז

,5- ו 7 , שני אחים בני 1 אסף ועומר איבדו את אימם באופן שהדעת אינה תופסת. הם התחילו את שגרת יומם כרגיל; אימא ליוותה אותם למסגרות החינוך, חזרה הביתה, התארגנה ויצאה לעבודה. אלא שבדרכה המתין לה מי שבעבר היה בעלה והיא התגרשה ממנו זה מכבר, ורצח אותה בדם קר. בצהריים נותרו שני הילדים ללא אם לשארית ימי חייהם, האב נתפס ונשלח לכלא וסבתם מיהרה להגיע מרוסיה כדי לקבור את בִּתה ולגדל את שני נכדיה. מדובר בטיפול המפגיש את המטפלים עם כאב בלתי נסבל של ילד צעיר שאיבד את אימו באופן טראומטי, בנסיבות אלימות; ילד שחש תערובת של פחד וגעגועים אל אבא שנשלח לכלא; סבתא שעזבה את כל מה שהיה לה ברוסיה כדי לחיות בישראל מתוך התמודדות עם אובדן בִּתה, עם מעבר תרבותי ובירוקרטיה מתישה – ועם הצורך להיות משענת רגשית לנכדיה. העוצמות העולות בחדר הטיפול והעיסוק בטראומה מעוררים מגוון של רגשות ודילמות רבות. זו משימה כמעט בלתי אפשרית, להעלות את כל אלו במאמר אחד. אביא לפניכם רק כמה נושאים ותכנים מרכזיים שיאפשרו לגעת בסוגיות הכרוכות בטיפול בטראומה ואובדן בחדר הטיפול – כגון העברה והעברה נגדית בין ילד שאיבד את אימו למטפלת, דיבור על טראומה

בתחילה היינו שנינו מחזיקים דמויות של רובוטים המתקיפים זה את זה – ידי תמיד על התחתונה ואסף מנצח ומביס אותי. אחר כך ביקש ממני אסף לשכב על הרצפה והחל אוסף יצורים קטנים (דמויות קטנות מפלסטיק, בהן מפלצות, רובוטים וכדומה); היצורים איימו לתקוף אותי, ובסופו של דבר אסף דחף אותם מתחת לחולצתי (מבלי להרימה) וביים קולות שמדמים את היצורים הקטנים טורפים אותי. בבימוי אסף ביקש ממני להישאר בשקט. למפגשים אלו היה טקס קבוע, עד שבאחת הפגישות נכנס אסף לחדר ובחן את לבושי – והתאכזב, כיוון שבאותו יום הייתה חולצתי מהודקת בתוך מכנסיי ולא “התאימה" לסצֶנת הטרף. בסופה של כל סצנה כזאת הוציא אסף את היצורים וביקש ממני להתיישב על כיסא. אז החל שלב הריפוי: אסף ביקש לבדוק את מצבי באמצעות כלי הרופא, נתן לי גולות קריסטל שביקש להכניס ל"פופיק" בבטני וטען כי הן ירפאו אותי. “אתה עושה מאמץ רב לרפא אותי, אסף, כפי שהיית רוצה לרפא את אימא", אמרתי. אסף הגיב לאחר כמה מפגשים ואמר: “כן, למה הרופא לא מרפא?" “אימא נפגעה כל כך קשה שהרופא לא הצליח לרפא אותה. הלב שלה הפסיק לפעול", אמרתי. אסף הביט בי ושאל: “איפה הלב?" דיאלוג זה סימן את ההתחלה של יצירת

בתוך המשפחה, עבודה על ויסות רגשי בחדר הטיפול ועוד. הליווי של אסף בטראומה הקשה והמורכבת התאפשר לי, בין השאר, בזכות ההדרכה של פרופ' אליסיה ליברמן ופרופ' פטרישיה ואן הורן שליוו אותי במסגרת תכנית למידה לטיפול בטראומה בגיל הרך של מכון חרוב. המסגרת הטיפולית בחרנו לטיפול זה במבנה גמיש וייחודי. הוחלט על מפגשים אינדיווידואליים בשעות מקבילות: כשאני פוגשת את אסף אנדריי פוגש את עומר. בתום המפגשים הפרטניים אנחנו נפגשים שוב כולנו – שני המטפלים, שני הילדים והסבתא – לחצי שעה נוספת, שבה מתאפשר לילדים להידבר עם הסבתא בתנאים נוחים ומוגנים על-ידי שני אנשי הטיפול. נוסף על כך נקבעו מפגשי הדרכה בין הסבתא לאנדריי אחת לשבוע. בתחילה אתאר את השלבים השונים של הטיפול ועיבוד הטראומה, ובהמשך אעסוק בייחודו של המערך הטיפולי שנקבע.

“סכין זה מסוכן?" – המתקפה

המפגשים הראשונים שלי עם אסף עסקו הרבה מאוד במתקפה עליי ובניסיון לרפא אותי. אסף העלה, כבר מן ההתחלה, את הדרמה שהתחוללה במשפחתו.

הפרטים האישיים של בני המשפחה שונו כדי להסתיר את זהותם. עם זאת, חשוב לציין כי הסבתא יודעת על כתיבת המאמר. 1

נקודת מפגש 27

Made with FlippingBook - Online magazine maker