גושפרתה - גיליון 905

- ראיון אישי איש אחד

ויותר, ובשנים הטובות של הישיבה אפילו חבר'ה. מאז לא 60-70 מחזורים של הצליחו להעלות את זה בחזרה למחזורים בגודל הראוי. בערך אז התחילה תנופת הישיבות הגבוהות בכל הארץ, והיה לא פשוט בכלל להילחם על כל תלמיד. התפיסה של הישיבה הייתה שראשי הישיבה מספיק גדולים כדי שיבואו בלי שנצטרך לשכנע להגיע. אחר כך הייתה עוד נפילה, וכשיש שם כזה לישיבה ממש צריך להילחם על כל תלמיד שיבוא. אולי חלק מזה הייתה גם Ï העובדה שקמו עשרות ישיבות, והישיבה איבדה את הייחודיות שלה? ישיבות, 15 "נכון. אם פעם היו עשר או היום יש למעלה משישים ישיבות הסדר, מכינות 25- כעשרים ישיבות גבוהות ו שנלחמות על כל תלמיד. ועם כל זה, אפשר להגיד שלישיבה שלנו יש קו ייחודי שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר. נכון שלא מספיק חידדו אותו במהלך השנים, אבל הוא בהחלט קיים." מה הרב רואה כנקודה הכי Ï מאפיינת של הישיבה? "קודם כול, אני מאמין בתורה הגדולה של הרב ליאור והרב ולדמן. זו תורה של ארץ ישראל, וזה לא קיים כנושא מרכזי בשום מקום אחר. הדיבור על עצם החשיבות של ההתיישבות בארץ ישראל לא קיים בשום ישיבה אחרת בצורה כל- כך נוכחת וחיה. מאז התקופה שהישיבה ירדה לימית, דרך כל היישובים שהקימו בוגרי הישיבה, ועד להעברת הישיבה לשא-נור בגירוש מגוש קטיף. וגם היום, כשהיה הרצח של הרב ליטמן ובנו, שהוא בוגר של הישיבה, כל בני הישיבה למדו במשך שבוע שלם במקום הרצח. הרוח הזאת של ראשי הישיבה מחלחלת למטה לתלמידים, וזה חסר מאוד במקומות אחרים. למשל, לאחרונה היה כנס מרשים של כל רבני הציונות הדתית השנה, ועשו לקראתו סרטון על התרומה של הציונות הדתית למדינה ביובל האחרון. נדהמתי לראות שנושא ההתנחלויות ויישוב הארץ, שהוא הכי מזוהה עם הכיפות הסרוגות, לא הופיע שם. אתה רואה שזה חסר. ברור לי שזה לא בכוונה, אבל זה סימן שזה לא נמצא בתודעה. היום מי שמגיע לישיבה, יודע להגיד את זה שזו נקודה

"אמרתי לתלמיד, אם תיבחר להיות ראש עיריית ראשון לציון, תסגור את כל הבריכות שם? הם כאן, וחשוב שהם יהיו כאן"

חשובה."

כדי להבעיר מגדלור כבוי.

מה זאת אומרת 'להילחם'? Ï "כשיוצא שם לישיבה שהיא בסכנת סגירה או שהיא נאבקת על קיומה, זה גורם לתלמידים, אפילו כאלה שהיו בטוחים שהם באים, לחשוב פעמיים. השנה למשל היה תלמיד שהגיע לשבו"ש בתחילת השנה, והיינו בטוחים שהוא כבר אצלנו. פתאום לפני חודש וחצי אני רואה אותו שוב בא לבדוק את הישיבה. שאלתי אותו, 'מה קרה?' הוא אמר שבחור אחד שהוא מאוד מעריך הרים את הגבות שלו בהתפלאות ושאל: אתה?! ישיבת ניר?! והשאלה הזאת לבד ערערה מאוד את ההחלטה שלו. אז אחרי שהוא חיפש בישיבות אחרות וגילה שהן לא טובות כמו מה שהוא ראה פה, הוא החליט לחזור ולתת עוד צ׳אנס. היום, ברוך ה', הוא כאן בשיעור א', אבל צריך להבין שזה לא פשוט בכלל." אך בכל זאת משהו השתנה בישיבה בשנים האחרונות. הרב מעיד על כך ששמירה על קשר רציף ועקבי עם הבוגרים, מניב, מלבד תרומות,

ורואים הצלחות? Ï "ברוך ה', השנה לראשונה מזה כמה שנים שהישיבה עוברת את רף מאה התלמידים, וזה נובע מהמון השקעה שלנו. יש תוכנית שלמה שבנינו סביב הנושא 'התגדלות התלמידים': אם זה ר"מ בשיעור א' שהיה מחנך כמה שנים בישיבה תיכונית ו'מכיר את הראש' - מאיפה התלמידים באים ואיך לפנות אליהם, ואם זה ר"מים צעירים וחמים שעוטפים כל תלמיד בכל מה שהוא צריך. כמובן, הרמה הלימודית נשארה ועודנה מהגבוהות שיש למצוא בישיבות, ולא מוותרים בנושא הזה בכלל. רוב הר"מים בישיבה בעלי כושר לדיינות, שזה מעיד על הרמה. עכשיו, 18 בחודש אלול אנחנו פותחים את השנה עם השנים 15 בחורים בשיעור א', שזה הישג שיא של האחרונות, וזה משקף את העבודה שאנחנו עושים בישיבה בשש השנים שאני כאן כדי שנוכל להילחם פחות על כל תלמיד", אומר הרב נועם, ואני רואה בעיניו את ניצוץ אש התורה שנדרש

<<

|

10

פרתה גוש מבית