גושפרתה - גיליון 905

'

בלב העניינים

עם ביבי - הגורם לטרור הפלסטיני )על פי המרצה(

תנועת 'עוצמה יהודית' ואיתמר בן גביר, הציור הגיע לראש המגדל", מספרת שרה בגאווה. הציור נועד מצד אחד להראות את דעתה של שרה שתומכת בעונש מוות למחבלים וגם נועד להראות שלימין אין חופש ביטוי מוחלט. המיצג של שרה היה התצלום של השוטר שהוריד את הציור מהמגדל ואחז אותו בידו. התמונה הזו התפרסמה באמצעי התקשורת, אך בשלב הזה שרה עדיין העדיפה לא לחשוף את עצמה משום שמבחינתה האומנות

הפיות ולמען חופש הביטוי. אלא שבמבחן המציאות נראה שחופש הביטוי הוא ערך עליון רק כשמדובר בצד מאוד מסוים של המפה הפוליטית. "בשנתיים שאני בשנקר למדתי שחופש הביטוי הוא הערך העליון, אלא שזה נכון עד שמישהו לא חושב כמו סגל המרצים, וזו המלחמה הקטנה שלי, משהו שאני מנסה לשנות", אומרת שרה. את הצביעות בנוגע לחופש ביטוי הרגישה שרה על בשרה כאשר החלה ליצור את

"

היא דרך הביטוי הטובה ביותר. "אני אוהבת את הפרטיות שלי", היא מצהירה, "אך הבנתי שאין מה לעשות, כדי לחולל שינוי יש צורך שיהיו פנים ושמות מאחורי הפעולות." סביר להניח שכל ההד התקשורתי לגבי ההתייחסות הפוגעניתשל המרצים לשרה לא היה קורה אילולא הסטודנטים היו נוהגים להקליט את עצמם כשהם מציגים את עבודותיהם. הם עושים כך על מנת שלאחר מכן הם יוכלו לשמוע איך הם הציגו את עבודתם ואת הביקורת של המרצים על העבודה על מנת ללמוד מכך. שרה מודה שהיא ידעה שעבודתה לא תזכה ליחס אוהד, אך היא לא ציפתה למתקפה אגרסיבית מצד המרצים שלה. ההקלטות שפורסמו בהרחבה באמצעי התקשורת מקוממות מאוד, מהוות תעודת עניות לשנקר ולחופש הביטוי, ומראות את החשיבה הדוגמתית שמבחוץ קשה להבין אותה. למשל, נראה היה שהמרצים לא מצליחים להבין, למרות הסבריה של שירה, את ההבדל המהותי בין מחבל שרצח לבין ערבי באשר הוא. כך זה נשמע: אין דיאלוג. הדיאלוג עם עצמך. אולי מרצה: עם האנשים שתומכים בך שצריך לדפוק את הערבים.

המיצגים שלה לקורס שנחשב למשמעותי ביותר בלימודים, כזה שמי שלא עובר אותו לא מסיים את הלימודים. הנושא שעליו הסטודנטים היו צריכים לעבוד היה 'ביקורת בחברה הישראלית'. "במסגרת הקורס הביאו לנו מרצים שונים כגון שאול אריאלי )פובליציסט הכותב ב'הארץ' על הסכסוך הישראלי-פלסטיני( ועורכת דין שמייצגת מחבלים שדיברה בגאווה, וזה היה מחריד בעיניי. לא היה אף נציג מהצד הימני." עבודתה הראשונה של שרה במסגרת הקורס באה לבקר את היחס של התקשורת לרצח של מתיישבים מעבר לקו הירוק. "לקחתי עבודה של משה גרשוני, שהיה אומן רדיקלי שמאלני שנפטר בשנה שעברה. אני מאוד מעריכה אותו ולמדתי הרבה מעבודותיו. לקחתי את אחת העבודות שלו ושיניתי אותה כך שהחלפתי את הצבע של העבודה שהיו בה מוטיבים אדומים מאדום לירוק, וקראתי לדם המתנחלים 'דם ירוק', כדי לסמל את זה שהתקשורת מתייחסת לדם של מתנחלים בצורה שונה – כאילו זו אשמתם", נזכרת שרה באותם הרגעים, "הצגתי את העבודה והסברתי עליה. דיברתי על כמות הנרצחים הגבוהה וקיבלתי תגובות מזעזעות כגון מרצה שגיחך אל מול הנתונים, ואמירות כגון 'את יודעת כמה פלסטינאים נרצחים?' הרגשתי שממש מבטלים את רצח המתנחלים." אם בשנקר קיוו שהביקורת והיחס שלהם כלפי עבודתה של שרה יגרום לה להנמיך את גובה הלהבות וללכת בתלם שמתווה המכללה, הם טעו, והמיצג הנוסף שאותו הציגה כבר גרם להם לאבד את העשתונות. "במיצג הבא ציירתי את המחבל שרצח את הרב איתמר בן גל הי"ד ולידו חבל תלייה. רציתי לתלות את התמונה במגדל השעון ביפו בעזרת סולם אך זה היה גבוה יותר מדי, ולבסוף, בעזרתה של

אין את החופש האמיתי לדבר. המילה 'ציונות' היא מילה גסה המסמלת כוח כובש. אני התרגלתי כבר לשיח הזה, זה שיח מאוד אנטי ציוני ואנטי יהודי

"

למה אתה מדבר ככה? שרה: כי זה מה שאת עושה. מרצה: לא, אני לא עושה את זה. שרה: למה לא? מרצה:

כי אני לא עושה את זה. זה מחבל. לא שרה: ציירתי שום כאפייה... אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול ולכן ציירתי אותו ככה ספציפית, כי אני מציירת בן אדם מאוד מאוד ספציפי, מחבל שהוא רצח. בהמשך תקפו המרצים את שרה על כך שהיא <<

|

18

פרתה גוש מבית

התליון שעבר במשפחה