סיפור חיים - סיפורו של צבי כאהן

, מחשש שפניה של

, מהרכבת בעיירה קטנה שלא נראו בה הרבה שוטרים בשם וקס קורט

אבא החליט לרדת

הרכבת לגרמניה.

היו מעיינות חמים, ששימשו מרפא לחולים במחלת עצמות. לא הכרנו נפש חיה בקורטסוק ו לא

קורטסוק ב

לאמי, שהיתה דתייה מאד,

הורי פנו לכומר המקומי, שמכיר את כל אנשי

ידענו למי לפנות

העיירה.

לעזרה.

הכניסה לכנסיה לבקש עזרה היתה קשה מנשוא. הכומר לא ידע שאנחנו יהודים וחזרנו בפניו על הסיפור

ש הפצצות ו אבא פצוע מלחמה . הכומר מצא לנו דירה מחוץ לעיירה .

מבודפשט בגלל ה

רחנו שב

צולע ונשען על מקל .

מאחר שאבי סיפר שהוא פצוע מלחמה, הוא נהג ללכת למעיינות החמים

בעיירה,

למעיינות הכיר אבא את תושבי העיירה, ו יום אחד חשדה אחת הנשים המבוגרות ב אבא יהודי שהוא .

ו טיולי ב

והוא מצידו המשיך לדבוק בגרסתו.

י את אב

האשה התחילה לח ורק

פחדנו שהאישה תלשין עלינו , למרות שכמעט ולא היתה נוכחות משטרתית בעיירה .

שהיה בקרבת מקום לבית שלנו. אמא

מעיין ל בדרכם

יום אחד הגיעו ל עיירה שני שוטרים רכובים על סוסים

דברי ערך ו מעט

ת שרשר שעליה תלוי ן ובה ותקטנ ותשקי ות

פקדה עלי ועל משה להסתתר , ציידה אותנו ב

אבא ייתפס.

ש מקרה ל , כסף

גשם חזק והשדה צי בו הפך

לפתע

משה ואני ברחנו לשדות התירס . אחרי הליכה די ארוכה להח

לרדת

, בלי לעצור , ממררים בבכי.

לאט התקדמנו

והנעליים שק . עו

הגיעו אלינו ההורים , שלפנו את הנעליים מהבוץ וחזרנו הביתה .

כ אחרי

שעתיים

יום היה בבחינת נס ! השוטרים לא הגיעו למעיין בגלל הגשם ולכן גם לא

הגשם ש אמרה

השוטף באותו

אמא

מפני השוטרים.

הספיקה ל אבא את הזהיר

פגשו את הא י שה שרצתה להלשין... גם אמא

, בעיירה למרות הלחץ המתמיד ש מא נתגלה שוב ."

המשכנו לחיות

סוף שנת 1944 , מטילים הרוסים מצור על בודפסט וכובשים אותה ב – 13.2.1945 . כיבוש, שפתח בפני

הרוסים את הדרך לכיבושים הבאים.

אפילו כומר העיירה ברח , אנחנו נותרנו במקום מאחר

, שלנו ים, רחוב ה אנשי

מתקרבים

"

לעיירה

הרוסים

שלא היה לנו לאן ללכת . האוכל הלך ואזל, התחלנו לחפש משהו לאכול בשדות ובבתים .

אחד הבתים כד חלב ו בו שומן חזיר ונקניקים . אכלנו את השומן והנקניקים, אבל

יום אחד מצאנו ב תףמר

אמא לא נגעה בכלום מאחר שזה היה שומן חזיר . הרגשנו רע מפני שאכלנו כמויות, לאמא מצאנו קצת

ירקות ותפוחי אדמה .

מאד לעיירה , יכולנו לשמוע את ההפצצות של הרוסים . יום אחד מגיעים החיילים

הדי המלחמה

קרבים

ונושאים נשק. הם נהגו

רכובים על סוסים, ללא חולצה , ביום חורף קשה, פניהם אדומות מש

רוסים ה

תייה

י כאדונֵ המקום, נכנסו לבתים, אנסו, בזזו , חיפשו וודקה ואלכוהול.

בגסות

כשהחיילים הגיעו לעיירה אנחנו היינו מחוץ לע . יר אנשים רבים חיפשו מסתור מההפצצות בעיר וחזרו

אנשים ברחוב ומשאירים אותם עירומים, . נורה סרב מ מי ש

יםצרו הרוסים ע

לעיירה שלנו .

9

Made with FlippingBook flipbook maker