כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה -מרץ 2015 - גיליון 213

Ï דוד ‡ש מאת:  ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א י ִ ת ֹ ת מו ֶ א ׁ ש ָ י ח ִ נ ֲ א ׁ ֶ ש ְּ כ י, ִ ת ּ מו ְּ ת ד ֶ יף א ִ ל ְ ח ַ ד מ ָּ י ִ י מ ִ נ ֲ א יר ִ ע ָ צ ְּ ק כ ֵ ח ׂ ַ ש ְ י מ ִ נ ֲ א יר, ִ ע ָּ ב ֹ ץ או ּ ו ּ ב ִּ ק ַּ ב ה ָ יל ִ מ ְ ג ִ ק ל ּ קו ָּ ז ַ ם ה ָּ מ ֻ ס ְ מ ִּ כ ה. ָ ל ֲ ח ַּ מ ִ ם מ ָּ ק ׁ ֶ ה ש ֶ ל ֹ חו ְּ כ ֹ או ה ׁ ָּ ש ִ ים א ִּ ת ִ ע ְ ל ּ ו ׁ יש ִ ים א ִּ ת ִ ע ְ י ל ִ נ ֲ א ה. ׁ ָ יש ִ ג ְ פ ִ ין ל ִּ ת ְ מ ַ יד... מ ִ מ ָ ת ְ ו יק ִ ס ְ פ ַ ה ְ י ל ַּ י ַ ת ח ֶ אי א ַ נ ְּ י פ ִ ין ל ֵ א יק. ִ ס ְּ א פ ָּ ל ֶ ם, א ׂ ָ י ש ִ נ ֲ ה א ָּ ד ֻ ק ְ א נ ֹ ל ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א ים ִּ ד ַ מ ּ ים ו ִ ד ָ ג ְּ יף ב ִ ל ְ ח ַ י מ ִ נ ֲ א ים. ִ יד ִ ק ְ פ ַּ ן ת ָ מ ְּ ז ַ ל ה ָּ ד כ ֵ מ ֹ י לו ִ נ ֲ א ַ ו ב ׁ ֵ ש ֹ יו ְ ד ו ֵ מ ֹ , עו ְ ך ֵ ל ֹ י הו ִ נ ֲ א ב. ׁ ֵ ש ֹ י חו ִ נ ֲ ר...א ָּ ק ִ ע ְ ב ּ ו ֹ ו ּ נ ַ מ ְ ז ִּ ר ב ָ ב ָּ ל ד ָּ ת כ ֹ ו ׂ ש ֲ ע ַ י ל ַ ל ָ ע א. ֹ נ ׂ ְ ש ִ י ל ַ ל ָ ים ע ִ יל ִ ט ְ ם מ ִ ם א ַּ ג ב, ֹ או ְ כ ַ י מ ִ ם ל ֵ ר ֹ ו ּ ה ג ֶ ם, ז ָ נ ְ מ ָ א ב. ֹ ה ֱ א ֶ י ל ַ ל ָ א, ע ָּ ב ַ י ה ִ יד ִ ק ְ פ ַ ת ְּ ל ב ָ ב ֲ א ה ֶ כ ֹ בו ּ ק ו ֵ ח ֹ ק, צו ֵ ע ֹ י צו ִ נ ֲ א ה. ֶ ח ֹ ו ּ י ד ִ נ ֲ א ַ ב ו ֵ ר ָ ק ְ י מ ִ נ ֲ א ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א ה ָ ל ׁ ָ ש ְ מ ֶ מ ׁ אש ֹ ר ְּ י כ ִ נ ֲ ם א ַ ע ַּ פ ה. ָ ל ָ ט ְ ב ַ י א ֵ מ ְ ד ִ ק ל ּ קו ָ ז ְּ ם, כ ַ ע ַ פ ּ ו ר ָּ ג ְ ת ֶ א ְ ל ׁ ש ָ ר ְ ד ִ י נ ִ נ ֲ יד א ִ מ ָּ ת ר. ָּ ג ַ נ ְּ ם כ ִ א ְ ר ו ָ ל ְּ ד ְ נ ַ ס ְּ ם כ ִ א ת ַ ע ַ מ ׁ ְ ש ִ ת רס"ר מ ֹ יו ְ ה ִ ב ל ֵ ה ֹ י או ִ נ ֲ א ת. ַ ע ַ צּ ֻ ב ְ ד מ ָּ י ִ י, מ ִּ פ ִ ה מ ָּ ד ֻ ק ְּ י פ ִּ כ ן ָ ר ְ ר ַּ ת ב ֹ יו ְ ה ִ י ל ִ ר ל ּ סו ָ א "ן. ַ ר ָ ם מ ַּ ה ג ֶ י ְ ה ֶ י, א ַ ל ָ ע ּ ילו ִ ט ָ ם י ִ א ְ ו ן, ָ ר ְ ב ַ י ק ִ ית ִ י ָ ם ה ַ ע ַּ פ ׁ ֶ ש ְ כ ּ ו ן ? ָ ר ֹ ו ּ ת ַ י ה ִּ נ ַ מ ְ ז ִּ ה ב ֶ י ְ ה ִ י י ִ י, מ ִ ית ִ ה ָּ ת ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א ת ֹ מו ֹ לו ֲ ר ח ֵ פ ֹ ו ּ י ת ִ נ ֲ ן א ָ ק ְ ח ׂ ַ ש ְּ כ ת. ֹ ם מו ֹ ל יו ַ ב ע ׁ ֵ ש ֹ י חו ִּ נ ֶ ינ ֵ א ְ ו ע ָּ ב ֻ ק ְ ת מ ֹ יו ְ ה ִ י ל ִ ר ל ּ סו ָ א א. ָּ ב ַ יד ה ִ ק ְ פ ַּ ת ַ ל ה ַ ב, ע ׁ ֹ ש ְ ח ַ א ל ָּ ל ֶ א ה ָ ד ֹ בו ֲ ע ֹ , זו ַ ע ֹ צו ְ ק ִ ה מ ֶ ן ז ָ ק ְ ח ׂ ַ ש ה. ָּ ד ִ ד ק ֹ ק ָ ק...ל ַ א ר ֹ ה ל ֶ ז י ִ מ ּ חו ְּ ב ת ַ ם ר ָ ד ָ א א ּ ן הו ָ ק ְ ח ׂ ַ ש י ? ִ י מ ִ נ ֲ ר א ָ ח ָ , מ ַ ע ֵ ד ֹ י יו ִ ינ ֵ א ְ ו ת ֵּ מ ַ ת ה ֶ ר א ָ ח ָ ק מ ֵ ח ׂ ַ ש ֲ י א ַ ל ּ או ת. ֶ מ ֱ א ֶּ א ב ֹ ה ל ֶ ק, ז ָ ח ׂ ְ ש ִ ה מ ֶ ל ז ָ ב ֲ א ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א ן ֹ ירו ׁ ִ ן...ש ָ ט ָ יר ק ׁ ִ ר ש ׁ ָ י ש ִ נ ֲ א ן. ֹ רו ֲ ח ַ א ָ י ה ִ יר ׁ ִ ה ש ֶ י ז ַ ל ּ ד, או ֵ ע ֹ י רו ִ ל ֹ קו ת ֶ נ ֶּ ג ַ נ ְ ת ִ ה מ ָ יק ִ ס ּ ו ּ מ ַ ה ת. ֶ נ ֶ נ ֹ גו ְ ד מ ֵ ע ֹ רו ָ י ה ִ ל ֹ ל קו ַ יא, ע ִ ה ְ ו אי ַּ מ ַ ל ר ָ ל ְ כ ִּ י ב ִ נ ֲ י א ַ ל ּ או י. ַ ח ַ ת ה ֶ ק א ֵ ח ׂ ַ ש ְּ מ ׁ ֶ ת, ש ֵ י מ ִ נ ֲ א ַ ו ה ָ מ ָּ ל ב ַ י ע ִ נ ֲ א...א ֹ ל ל ָ ב ֲ א ה. ָּ מ ַ ר ְ א מ ֹ י ל ֵ ר ֲ יא ה ִ ה ְ ו י ִ ת ָ מ ָּ ב ְ ך ָ ה ל ָּ ב ַ ה ר ָ ד ֹ ו ּ ת י. ִּ ת ִ מ ֲ ד א ֹ י עו ִ נ ֲ א ְ ך ֵ ת ּ כו ְ ז ִּ ב ן ! ָ ק ְ ח ׂ ַ י ש ִ נ ֲ י א ִּ אן כ ָּ ן כ ִ י ַ ד ֲ י ע ִ נ ֲ א מונולוג של � גּ שחקן מבוגר שחקן עושה כל דבר בזמנו / גם אם צריך הוא לשנוא.

Ô י ˆ יוסי

Ô יי Ï ‡ה ק Ï מאת: 

ונה Ó˙ סיפור

"אני גמלאי גרוש פנוי", אומר לי יוסי צין. "פנוי"? איך אתה מעביר את זמנך ה"פנוי"? "אני תלמיד שלא מן המניין באוניברסיטה הפתוחה ברעננה ובבינתחומי, בהרצלייה. אני מתאמן ושומע הרצאות ב'בית הלוחם' ועוד ועוד. אז אתה "פנוי" עסוק מאוד. ספר מעט על עברך.

צילום: מוטי בן-ארויה

זיכרונותיי הם זיכרונות של ילד מוחרם בצל הורים חברי לח"י. נולדתי ברעננה בשנת 3391, גרנו ברחוב רמב"ם ומשפחתי התפרנסה ממשק חקלאי. הייתי בגן מלכה. כחודשיים לפני כניסתי לבית הספר הלשינו על אבי שהוא חבר לח"י, אחראי על המנהלה והתחזוקה. התקופה הייתהשל "חומה ומגדל" ורובאנשי רעננההיו חבריםב"הגנה". בחצר ביתהספר (כיום "מגד") הייתה קבלת פנים לילדי הגן. כל תלמידי הגנים והכיתות והוריהם היו מסודרים בשורות. אמי ואני איחרנו לטקס בכמה דקות. המנהל זלטין שהבחין בבואנו, הרים את ידו ואמר: 'בניהם של פורשים לא יהיו איתנו. אל תדרוכנה רגליכם בבית ספרנו', וביקש מהשרת להוציאנו. אף לא אחד התערב, אמא בכתה, פנינו אחורה, ואני ילד... לא הבנתי. ובהמשך? "יומיים אחר המקרה הגיע לביתנו הרב לוויתן שהיה מנהל בית הספר "יבנה", חבש לראשי כובע ברט ואמר: 'אני מכניס אותך לבית ספרנו, בו תלמד וגם תדע להתפלל' ". למדת? התפללת? קיבלת יחס טוב? "לא בדיוק. באחד השיעורים שמענו פיצוץ עז. אנשי לח"י הטמינו מוקשים בסיבוב רעננה. משאית בריטית עלתה על אחד המוקשים. המורה ריבלין החל לצעוק עליי: 'יהודה לא תקום בדם ואש' והיכה אותי בעזרת מורה אחר." איך הייתה התייחסות התושבים להורים? "בצרכנייה לאמכרו לנו מצרכים. טיפול רפואי לאקיבלנו. כשהייתי בן 9 התנפלו עליי בצומת רחוב רמב"ם כמה גברים ובעטו בי. שכנים הביאו אותי הביתה פצוע ונפוח. מכיוון שלא קיבלנו ברעננה טיפול רפואי, הלכנו לווטרינר בכפר מל"ל שהציל אותי. בכיתות גבוהות יותר הייתה תקופה שהייתי מאחר מדי יום לבית הספר והמורים כעסו. ולמה איחרתי? בבית הקברות ברחוב רמב"ם חפר ירדני 2 קברים שאת המכסה העליון ניתן היה להזיז. אנשי לח"י הסתתרו שם. אני העברתי בלילה מסמכים, אוכל וחבילות ולכן איחרתי." הרגשת תמיד ילד מוחרם? "לא. היו לי הרבה שכנים טובים וחברים אהובים ברחוב. מתנועת "בני עקיבא" הייתי בורח ל"מחנות העולים" שם נהניתי. יחד עם חבריי עזרתי לאנשי ה"הגנה". לא רחוק מאיתנו גרו משפחת מגד, משפחת ברטוב ומשפחתו של חיים חפר. אמי פינקה אותי וקראה לי בכינויים שונים ביידיש והגברת מגד הייתה מעירה ומתרגמת לעברית. בילינו הרבה בבית הקברות בסוף הרחוב. ליד שדרת הברושים הייתה חלקה שאבא חרש וזרע ירק לתרנגולות. לפעמים יצאתי עם הסוס לשטח בלווית חברים. כשהיו ימים חמים, נתתי לסוס לנוח בצל העצים ואני נחתי על גבי שתי מצבות. 'אתה לא פוחד'? שאלו חבריי. 'אלו המצבות של חשל ורייזל', עניתי להם, 'השכנות שגדלו ואהבו אותי'. הן היו חשוכות ילדים והייתי בטוח שהן שמחות שאני נח על המצבות שלהן." נראה לי שהזכרונות הטובים האפילו על האירועים המכאיבים. "כן, המשכתי ללמוד בבית הספר 'שבח', התגייסתי לצה"ל, ומילאתי תפקידים רבים בצבא קבע. הקמתי משפחה, יש לי בן ובת ושני נכדים ואני ממשיך ללמוד. השבוע שמעתי הרצאהשניתחה ברמה אישית ורגשיתאתמצבםשל אנשי העלייה הראשונה בהגיעם ארצה. היה זה ניתוח מעניין של אנשים שעזבו משפחות, עברו לארץ אחרת ועברו משברים. חשבתי רבות וניסיתי להקיש על עצמי - לי לא היה משבר." Cleah1@walla.com

ה ֶ פ ֹ יד צו ִ מ ָּ י ת ִ נ ֲ ל א ָ ה ָּ ק ַ ב ּ ו א ? ֵ פ ֹ ב רו ׁ ֵ ש ֹ ן...יו ָ יכ ֵ ק ה ֵ ד ֹ ו ּ ב

dbeshel@gmail.com

רעננה 312 - 51/30

Made with