קשר עין - גליון 240 - יוני 2014

האדם הנפגע מפנים וסופג את היחס הבוטה ואת ההצקות וההטרדות, נחלש ומאבד בהדרגה את אמונו בעצמו

קשר כתבה 27

הנפגעים נבחרים כ"מטרה" של הפוגע בגלל זמינותם או בגלל אישיותם או בגלל חולשה או רגישות זמנית שהם שרויים בה. הם אינם אשמים ש"נבחרו" והם לרוב דווקא העובדים

הטובים, המסורים, החרוצים, המשקיענים, האמינים, התקשורתיים והאיכותיים יותר, מסביר מאירי, והם נבחרים על ידי הפוגעים בדיוק בשל תכונות אופי אלה: "הם מייצגים את החוסרים של הפוגע שרואה בהם איום. הפוגע הוא לרוב 'פריק' של שליטה, אגוצנטרי, חסר רגישות, מניפולטיבי וגם אינטליגנטי ובעל קסם אישי, אך בפנים יש בו ואקום וריק גדול, והמפגש שלו עם עובד איכותי, מיומן, מסור ויעיל מציף את כל החוסרים האלה באישיותו הוא, ולכן הוא מרגיש מאוים, וכשיש איום צריך להכחיד את האיום. למותר לציין, כי הנפגע אינו חושב כלל לאיים על הפוגען או לערער את מעמדו". מהו משך הזמן הדרוש כדי לקבוע שמדובר בהתעמרות והצקה פוגענית? מאירי: "אני לא מדבר על התפרצות חד פעמית, להט יצרים או אירוע משברי חריג, אלא על מסכת שנמשכת שלושה חודשים לפחות. מדובר בתהליך שיטתי שהולך ומחריף". איך אדם יודע שהוא נתון להתעללות כאמור במקום עבודתו? מאירי: "כאשר אותו אדם מרגיש מועקה גדולה עם כל טלפון או הודעה מהאדם הפוגע, כשהוא מרגיש מופלה לרעה לעומת עמיתים שלו, כשהוא חש מידור מקצועי וחברתי, כשנוצרות סביבו שמועות זדוניות וחרמות, כשהוא מרגיש מותש כבר בתחילת היום וצריך לאסוף את עצמו כדי להתחיל את יום העבודה, כשהוא מרבה להיעדר מהעבודה". לכאורה, נצפה מאדם בוגר, אחראי, מוכשר וערכי שחווה אלימות פסיכולוגית להרים דגל אדום ולהתלונן, אלא שהניסיון מלמד, מתאר מאירי, כי על פי רוב לנפגעי ההתעמרות נדרשת תקופת הפנמה ארוכה להבין את מצבם. "נפגעים לא מזהים מיד את עצמם כנפגעים, וזאת מסיבות שונות, בין היתר - כי הם מאמינים ש'ככה זה בעולם העבודה', או שהם, כאנשים הרגילים לבחון קודם כול את עצמם, חושבים שהם פשוט צריכים להשתפר ואז גם היחס אליהם ישתפר. וגם כאשר הם זיהו את היותם נתונים