קשר עין - גליון 240 - יוני 2014

מאירי: "מורה במערכת החינוך הוא במידה רבה שבוי. אם המורה ייצא בגלוי נגד הפוגען הוא עלול להפסיד המון וגם לא ממש תהיה לו אלטרנטיבה תעסוקתית"

קשר כתבה 30

וברמה האישית, מה תמליץ לנפגע כצעד הראשון לפעולה? מאירי: "כל מקרה הוא שונה וכל ממקרה הוא עולם ומלואו. אך באופן כללי, יעזור לאדם לקרוא ולהעמיק את הידע שלו על התופעה, להבין שהוא לא אשם במהשקורהלו, ולהימנעמטעויות וממעשיםשיחמירו את מצבו, כמו להשתמש נגד הפוגען באותם כלים שבהם הוא משתמש. חשוב גם שהנפגע ישתף אדם קרוב במה שעובר עליו, חשוב לתעד את מה שקורה וחשוב להיעזר בבעל מקצוע המכיר את התופעה, ולא לנסות להתמודד עמה לבד". רוחות של תקווה הוצאתו של הספר "המגפה השקטה במקומות עבודה" לאור היא צעד גדול בחשיפת הנושא לציבור העובדים והמעסיקים בישראל. תקווה גדולה נוספת להעלאת הנושא למודעות הציבור אפשר למצוא במחקר חדש יחסית, שנערך על ידי משרד התמ"ת (כיום – משרד הכלכלה) בנושא ותוצאותיו פורסמו אשתקד, ולפיהן יותר ממחצית השכירים בישראל התלוננו על הצקות במקום העבודה מצד מנהלים, עמיתים. יש לקוות שגם כתבה זו תזכה להדיםחיוביים ותוביל להעלאתהמודעות והחשיפה לנושא, לפחות בקרב עובדי ההוראה.

בוחרים המוסדות/החברות/הארגונים באפשרות השנייה או השלישית. שתיקת חברות, מוסדות וארגונים, מוסיף מאירי, המקדיש לנושא פרק שלם בספרו, נובעת מכמה סיבות, ובהן העובדה שהפוגען נתפש לא פעם כעוצמתי ובעל קשרים ולכן יש להיזהר ממנו; הידיעה שהפוגען יודע לפעול במניפולציות ולחמוס קרדיטים של אחרים כך שיוצג וייתפש כ"יקיר האומה"; וגםמיעוט התלונות וחוסר ידע כיצד להתמודד עמן. איך בכל זאת מעודדים ורותמים חברות, ארגונים ומוסדות להיטיב עם עובדיהם ולהעמיד לרשותם מענה הולם בנושא? מאירי: "כל ארגון שהחליט ללמוד את הנושא לעומקו, והבין את נזקיה של התופעה הזאת, יכול לדאוג לקבל מערך עשייה מפורט לזיהוי, ניטור ומניעה. על משקל האמירה 'לי זה לא יקרה' ניתן לומר, כי התופעה כנראה מתרחשת, ברמות אלה ואחרות, בכל ארגון - ולבטח בארגון גדול. בהשקעה קטנה ניתן לחסוך משאבים רבים, להרוויח ארגון שמח יותר ויצרני יותר. מעניין לראות שיש חברות / מוסדות / ארגונים שמבקשים לטפל בנושא מעמדת חוסן וכפעילות מניעתית, ויש אחרים המגיעים לכך רק לאחר שהתרחשה בהם טרגדיה".