סיפור חיים - רבקה הקטנה של הזלוטניקים

לירות

הילדה כבתה. כדי להבריח אותה , ישק'ה היה מוכרח

באוויר ורק אז היא הסתלקה.

פסיה ואני ו נחזר לא יותר לקוזין עם דבורה . 'ה הסיפור כבר כל כך נפוץ, וכולם ידעו אותו – גויים ויהודים יתי הי . שהגויה תמשיך לחפש את

בטוחה

עגלה, סוס ועגלון,

מארושיה ילדתה . פסיה

שכרה

ושלושתנו ונ עקר לדובנו. חשבתי, שבעי ר גדולה יהיה יותר קשה למצוא אותנו . מצאנו מקום לגור בו והסת גרנו בו למשך כמה שבועות. דבורה 'לה לא ראתה אור יום במשך שהותנו בדובנו . בזמן הקצר הזה היא התקשרה אלי מאוד, ולא הזכירה אף פעם את אמה האוקראינית. לנו היה ברור שעלינו להסתלק מאוקראינה – מהר.

יא ה הגויה? הגיעה גם לדובנו . היהודים, שהכירו כולם את – הסיפור הטעו או תה ושלחו אותה לחפש את מרושיה ורבקה

ו

הרחק משם.

"כמה עצוב כל הסיפור הזה", אני מהרהרת בלבי. "אין סוף לטרגדיות שיצרו השנים הנוראות האלו ."

בזמן שרבקה ופסיה התגוררו עם דבורה 'לה בדובנו, ה בן דוד של רבקה, גרשון זלוטניק , שהיה אופיצר בצבא האדום, והביא לדובנו עיר המ חוז את כל משפחתו, סידר עבורן את הניירות ליציאה משם , כדי לעבור מערבה . "היינו קבוצה", רבקה אומרת, "והשתדלנו להישאר יחד: דבורה'לה ואני, פסיה בת דודי , גרשון עם שני בניו ואשתו, ועוד אנשים " . יחד הם חיכו לרכבת, יחד עלו עליה, ויחד חצו את פולין. שלושה ימים ארכה ה דרך, שבזמנים כתיקונם אורכת שלוש שעות. לפעמים ירד גשם בדרך, והם נרטבו עד לשד עצמותיהם, כי

85

Made with FlippingBook - Online Brochure Maker