בחבל מודיעין - דצמבר 2012

לצקת שוקולד ולהשליך לתוכו ג’ינג’ר, למשל, או הל, או פלפל, אחרת הטעם יעקצץ בפה והתוצאה הסופית תהיה מרירה ולא טעימה. החוכמה היא ליצור משהו שכשנכניס אותו לפה, לא נרגיש ברגע הראשון שום דבר מלבד טעם השוקולד הבסיסי, ורק אחרי כמה שניות, בהדרגה, יתפשט בפה הטעם המרומז של התבלין שהוספנו.”. משסיימה ליצור, היא אורזת את השוקולד שהכינה באותן אריזות צלופן ובמדבקות וסרטים עליהם ” – שמו של העסק LIM“ כתוב החדש והמתוק שלה, הנושא את הקיצור של שמה. את הפרלינים היא אורזת בקופסאות מתנה קטנות,

שהיא יוצרת לקישוט עוגות – בזכות כשרונה האמנותי שבא לידי ביטוי, טבלאות ושברי שוקולד ארוזים כמתנות ועוד. ובכל זאת, כולם אוהבים שוקולד, אבל מכאן ועד ייצור הדרך ארוכה. איפה התרחש המפנה? “נהגתי להכין לילדים עוגות שוקולד לימי הולדת, וקישטתי אותן בבצק סוכר. הבעיה היתה שלא אהבתי שהם אכלו את זה. בצק הסוכר עתיר סוכרים וצבעי מאכל, ולכן, העבודות שלי יצאו חיוורות, כי שמתי רק מעט מהצבעים. כשחיפשתי תחליף בריא יותר לכך, גיליתי במקרה, שיש דבר כזה שנקרא בצק שוקולד, הכולל שוקולד ומעט גלוקוז, מה שגורם לו להיות גמיש ונוח לפיסול. אפשר לעבוד עם זה, בעיקר בחורף, אז קריר והשוקולד לא נמס. באירופה למשל, מוכרים שוקולד כל השנה, אבל מכינים אותו בעיקר בחורף ואילו בקיץ עוברים לייצור גלידות ואוכל אחר. לאורך הקיץ אני מפעילה את המזגן, כדי שהחדר יישאר קריר, ובחורף זה כבר פחות בעייתי ויותר נוח לעבודה”. עניין של “טמפרור” משגילתה את בצק השוקולד, נפתח בפניה עולם חדש. “התחלתי לקרוא באינטרנט על בצק השוקולד ועל ייצור שוקולד בכלל. מצאתי את פרטיה של שוקולטיירית שהעבירה קורס שארך מספר חודשים, הייתי בצומת דרכים ואמרתי לעצמי ‘הנה עוד תחביב’. הלכתי לקורס, והתאהבתי”. השנה הראשונה היתה מבחינתה שנת לימוד, תהייה ותעייה. “הקורס התקיים פעם בשבוע וביתר הימים עמלתי בבית על ניסיונות והכנה, כי היינו צריכים להביא דוגמאות לשבוע שאחרי. מדי שיעור למדנו להכין משהו אחר, לתבל אחרת, ליצור דברים חדשים”. היא למדה, ניסתה, הכינה לבני הבית ולחברים שהעבירו ביקורת והחמיאו ליוצרת, ונכבשה יותר ויותר בעולם המתוק. “התחלתי להכין פרלינים, אחד-אחד בעבודת יד, יצקתי קונכיות, למדתי למלא אותן במחיות פרי, או מחיות אגוזים שאהובות עלי במיוחד, יצקתי מעל שוקולד והכנתי צורות שונות ויפות לעין, שהיו עדינות וטעימות מאוד”. כיום היא יוצרת מלבד הפרלינים טראפלס, משטחי שוקולד עם שבבי שקדים או פיסטוקים, וגם טבלאות קטנות הנראות כמו משטחים שבורים מעט, המונחים האחד על השני ויוצרים אריזת מתנה יפה. במה את הכי אוהבת למלא או לתבל את היצירות שלך? “במחיות פרי, בתבלינים שונים כמו הל, קינמון וג’ינג’ר, באותן מחיות אגוזים או שקדים שאני רוכשת כשהן מעוקרות ומוכנות למילוי, בפיסטוקים, במוסקט ובקפה, ואפילו בתבלינים כמו פלפל ומלח”. מה הסוד? “זו שאלת מיליון הדולר”, היא מחייכת בעדינות האופיינית לה. “היכולת ‘לטמפרר’ את השוקולד, לערבב ולתבל בטעמים הנכונים - הם אלה שעושים את ההבדל בין יצרן אחד למשנהו”. תסבירי. “ראשית, כשניגשים להכנת שוקולד, הסוד הוא ‘לטמפרר’ אותו נכון, מלשון טמפרטורה. אני ממיסה את גושי השוקולד לעיסה, במכשיר שמכונה ‘מלטר’ – ממיס, ומהרגע שהגענו ל-04 מעלות, הגבישים מתפרקים. בנקודה זו, מתחיל תהליך הפוך של קירור מהיר יחסית, כשכל טמפרטורה תעניק לנו את היכולת ליצור משהו אחר. אם לא נקפיד על קירור נכון, השוקולד יימס או יתפרק תוך כדי עבודה”. השלב הבא הוא הערבוב בטעמים הנכונים והמידתיות, מן הסתם. “זו לא שיטה

בשלשות או רביעיות. מה הכי אהוב עליך?

“ציורים על שוקולד, לאירועים מיוחדים, כי שם באה לידי ביטוי האמנות שלי. אני מכינה את העוגה ואת הציפוי שמעל, ומציירת דיוקנאות וציורים נוספים במכחולים טבולים בשוקולד. “זה מוגבל בצבעים אבל זה יפה ומיוחד”. כיום היא משווקת את מוצריה לחנויות באזור, מוכרת בימי מכירה מאורגנים ועל פי הזמנות שהיא מקבלת בבית, ומציגה לראווה את הדברים שהיא עושה בבתים הפתוחים של אמני לפיד. השוקולד שלה יפה לעין, ארוז במקצועיות וטעים לחיך וקשה קצת להאמין שמדובר בשוקולטיירית מתחילה, שכל עתידה עוד לפניה. אגב, למה אומרים ששוקולד מריר, עם אחוז גבוה של קקאו – בריא? “זה נכון, שוקולד נחשב לנוגד חמצון, הוא נחשב למשפר מצב רוח. בני המאיה שגילו את השוקולד לעולם קראו לו משקה האלים ונתנו אותו למלכים. יש תעשיות שלמות של קוסמטיקה שמתבססות על חמאת הקקאו. יש בו קסם. אני מכירה כאלה שעשו דיאטות שמבוססות על כמות קטנה של שוקולד מדי יום כי הוא מעניק טעם טוב ומרגיע את “לנסוע לאירופה ולבקר בעוד מפעלים כדי להכיר טעמים וצורות הכנה נוספות של שוקולד, ושתהיה לי חנות משלי, עם המוצרים שאני אוהבת להכין, מקום שבו אוכל הן למכור והן להעביר סדנאות יצירה בשוקולד לילדים, למבוגרים וגם לקבוצות, לזוגות”. אגב, את צריכה לטעום מכל דבר – לא קשה לך? היא צוחקת: “אני מאוד אוהבת שוקולד, ומשתדלת לטעום הכל אבל בנגיעות קטנות. אני אוהבת את המחיות ואם אני טועמת שוקולד נטו – אני מעדיפה מן הסתם את המריר עם 58 אחוז מוצקי הקקאו, שהוא הכי שוקולד והכי אמיתי וטעים. גם הילדים שלי, אגב, פיתחו טעם לשוקולד אמיתי ואוכלים ממנו אבל מעט. האמת היא שאי אפשר לאכול שוקולד בלי הפסקה, עם הזמן מתרגלים אבל כמובן שצריך 0 מידתיות. שוקולד זה הכי טעים, דווקא במנות קטנות”. הצורך בסוכר”. חלום לעתיד?

15 מודיעין בחבל

Made with