מגזין ארגון עובדי צהל

כמעטשששנים לאחר שנבחר לראשות ארגון עובדי צה"ל, ועל סף מערכת בחירות נוספת, פותח בפנינו משה פרידמן נקודות הציון החשובות בחיים, ה"אני מאמין" שמנחה אותו, מהם בעיניו ההישגים החשובים, | צוהר לחייו האישיים ומעניין | מיהם האנשים הקרובים אליו, ומה הוא עושה במעט הזמן הפנוי שנותר לאחר ימי עבודה עמוסים כיו"ר הארגון לא פחות: כיצד כל זה מתחבר למשימה שלקח על עצמו, להילחם בנחישות על רווחת עובדי צה"ל ועל קידום מעמדם בנאדם קודם כול יו"ר אחר כך

הניהול השוטף של המשרד והתקציב ואחראי לנושא התרבות והרווחה, וראש חטיבת איגוד מקצועי שיהיה אחראי על ניהול ההסכמים והפרטיכלים, וכל זאת בכדי לפנות לי את הזמן והקשב להתמקד במשימה שלשמה נבחרתי: אסטרטגיה, משאים ומתנים וקידום מעמד העובד. יחד עם אנשים מצוינים כאדיר פרידמן ודורון ויזל, נעזרתי ביועצים בכירים במשק הישראלי ויצרנו צוות ניהולי מצליח". מה אתה רואה כהישגים החשובים שלך בעשייה כיו"ר הארגון? "הייתי מונה כמה נושאים מרכזיים: בניית שלד ארגוני ומקצועי חזק, שיהווה בסיס איתן לשנים רבות. ריענון צוות עובדי המשרד, מיסוד פורום מקצועי מייעץ ותומך החלטות שכולל את המזכירים המרחביים ומינוי סגנים. ביצוע מהפכה טכנולוגית, מחשובית וניהולית לשיפור התקשורת

"לאורך כל הדרך הייתי בטוח בעצמי. איני הולך להרפתקאות שאיני מאמין שאצליח בהן. הגעתי לתפקיד מוכן ומוכוון משימה, ומהר מאוד הבנתי מהם השינויים שצריך לעשות" "לא נולדתי יו"ר. זה לקח זמן, כי מצאתי ארגון שדורש ריענון ניהולי וטכנולוגי והטמעת ערכים של תרבות ארגונית. הבנתי שיש להביא אנשים נכונים שיהוו צוות מוביל בראשותי" "מתחילת הדרך קיננה בי תחושת שליחות, מחויבות להילחם עבור העובדים ולדאוג להם סביב השעון. זו עבודה שלא נגמרת ואין לה תגמול, אלא אם אתה משוגע לדבר" "העבודה היא כמעט כל חיי, וזו לא קלישאה. שעות 24 אני מחובר ביממה למה שקורה ולא יודע להתנתק גם בסופי השבוע. ברור שכל זה משפיע על החיים האישיים" "חבר טוב, פסיכולוג ידוע, אמר לי: 'משה, תגיד תודה. לאנשים בגילך כבר אין אנרגיות כמו בעבר, ואילו לך יש דרייב מטורף של עשייה'. עם כל הקשיים, אני אכן מרגיש מבורך"

רגע פרטי: יו"ר הארגון במסע לפולין

המכביה על הבמה, ואמרתי ממש 'מהבטן': 'מי שחסר לי במעמד זה הוא אבי, שהיה עובד כפייה בתעשייה הצבאית הנאצית, ולא זכה לראות אותי נבחר להיות ראש וראשון לעובדי צבא הגנה לישראל'. תודעת השואה, כאירוע מכונן בהיסטוריה שלנו, דחפה אותי ליזום את משלחת עובדי צה"ל למסע לפולין ולהפוך זאת למסורת בארגון". מה איפיין את ילדותך? "ילדות רגילה למדי, גדלתי בקריות ובחיפה. היום ברור לי שאני לקוי למידה, שלא אובחן בזמנו. ברבות הימים מצאתי דרכים להתגבר ולעקוף את המגבלה. הפכתי לאוטודידקט, אני לומד בדרכים משלי. עשיתי במתמטיקה, 10 בגרות אקסטרנית מעולה, כולל ציון

לתפקיד יו"ר ארגון עובדי צה"ל, בחרנו לערוך היכרות עם משה פרידמן האדם, ודרכו להביט מזווית שונה במקצת על העשייה של משה פרידמן היו"ר. פגשנו את משה לשיחה אישית – אתם מוזמנים להצטרף. איפה גדלת, מה הייתה הסביבה שממנה צמחת? בקריות, בן להורים ניצולי שואה. 1953- "נולדתי ב לא הכרתי מעולם לא סבא ולא סבתא, כל משפחתי המורחבת נספתה בשואה. יש לי אח אחד יבדל"א; . לאמי 18 בגיל 1989- אחינו הצעיר גל נפטר מסרטן ב סיפור חיים דרמטי משל עצמה. כיום היא גרה בסמוך אלי בחיפה, הקשר בינינו קרוב מאוד. אבי ז"ל נפצע במלחמת השחרור והוכר כנכה צה"ל. כשנבחרתי , עמדתי בטקס בכפר 31.1.11- לתפקיד יו"ר הארגון, ב

משה פרידמן, יו"ר הארגון בשש השנים האחרונות, הוא מנהיג עובדים שצמח מהשטח, מביט לכל אחד בגובה העיניים ומשדר ערכים של כבוד האדם, עשייה וצניעות. איש עבודה, שמחפש את התכל'ס ומשקיע את כל מרצו ברדיפה אחר טובת העובד ולא אחר כבוד. מי שמכיר את עבודתו מקרוב יודע לספר על שילוב בין נחישות, אתיקה ודוגמה אישית. התוצאות מדברות בעד עצמן: מאז כניסתו לתפקיד בתחילת חל שינוי משמעותי במבנה הארגון וניהולו, 2011 שנת בהיקף העשייה ובהישגים, ששיאם בחתימה על הסכם שכר היסטורי מול מערכת הביטחון ובשיפור דרמטי במעמדםשל העובדים (לרשימת ההישגים, ראו כתבה ). רגע לפני הבחירות החדשות 7-6 ' נפרדת בעמ

בין הארגון והעובדים. מאבק נחוש על 'קוד הצדק', למען שוויון הזדמנויות לעובדי צה"ל בכל הארץ, כולל ניהול סכסוך עבודה ומו"מ עד להישג המרכזי: חתימה על הסכם שכר היסטורי שיצר שינוי בעמדת הצבא, ושבעקבותיו, עובדי צה"ל כבר אינם 'בנים חורגים' או כפי שהגדיר זאת הרמטכ"ל היוצא רב אלוף בני גנץ: 'אזרחים עובדי צה"ל הינם בשר מבשרו של צה"ל ויש לטפל בהם כמו באנשי הקבע'. מדובר בהישגים שכל עובד בשטח מרגיש ונהנה מהם: תוספות שכר, דרגות, ביטול עיוותי שכר, הטבות רווחה, ביטוחים, הגדלת המלגות לילדים, סבסוד נופש למשפחה, כרטיסים מוזלים באתר עול"ם, אירועים לעובדים, מנוי קאנטרי מסובסד, ועוד ועוד". ספרקצתעל יוםהעבודהשלך. איךאתהעומד בעומס? "העבודה היא כמעט כל חיי, וזו לא קלישאה. הרכב מהווה את המשרד השני שלי. אין לי שנייה מנוחה, גם בנהיגה, גם בערב בבית. כל הזמן בטלפון. אני יוצא מוקדם בבוקר מחיפה, מתגלח באוטו, לוגם קפה בדרך, ומגיע למשרד בתל אביב ליום ארוך שבסופו חוזר עייף הביתה, לעתים שעות 24 אחרי פגישות ונסיעות בכל הארץ. אני מחובר למה שקורה ולא יודע להתנתק, גם בסופי השבוע. ברור שכל זה משפיע על החיים האישיים. התגרשתי , ואין ספק שלבחירתי בעשיה הציבורית היה 2004- ב חלק משמעותי בכך. קשה מאוד לפתח ולקיים זוגיות באורח חיים טוטאלי שכזה". ומה עם חיים אישיים – משפחה, חברים? "שלושת ילדיי גרים במרכז, ואני סב לשלושה נכדים. גר בחיפה בסמוך לאמי האהובה, תומך ומסייע לה ככל שניתן. בשעות הפנאי המועטות משתדל לשחות, לצעוד בים, קצת כושר, לצפות פה ושם במשחקים של מכבי חיפה. טרם כניסתי לתפקיד, רקדתי – ריקודי שנות השישים וריקודי שורות; במשך שנים אמרתי לעצמי שיום אחד אחזור לרקוד, אבל זה רק מחמיר... חבר טוב, שהוא פסיכולוג ידוע, אמר לי כשישבנו ערב אחד מול הים: 'משה, אתה בר מזל. לאנשים בגילך כבר אין אנרגיות כמו בעבר, האחרים חושבים על סוף השבוע, על החופש הקרוב, או מתי יצאו לפנסיה. לך יש דרייב מטורף של אנרגיה ועשייה – תגיד תודה'. עם כל הקשיים, אני באמת מרגיש מבורך שאני עושה את מה שאני אוהב ואת מה שאני טוב בו. אני יודע שרבים סבורים שאני האדם הנכון במקום הנכון, ולמרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו, זו האמת: כל כולי רתום למען עובדי צה"ל. לפעמים אני משתעשע במחשבות מה הייתי עושה לו הייתי פורש מהעבודה, אבל האמת – מבחינתי, אין תחליף לעשייה הציבורית למען העובדים". אילו תכונות נדרשות כדי למלא תפקיד כזה בהצלחה? "לכל אדם יש חולשות, וגם לי יש לא מעט. החוכמה היא לדעת להיעזר באנשים הנכונים. אני מניח שהתכונות הטבעיות שניחנתי בהן כמו משימתיות, תכליתיות ונחישות, מסייעות לי להצליח. הדגל שלי היה ונשאר יושר ציבורי: יושרה, הוגנות וכבוד לאלו שאני מייצג. מטבעי אני איש של אנשים, מסוגל להתחבר לכל אחד בפן האישי. אנשים מאמינים בי, יש בי מחויבות שלא לאכזב אותם, והעובדה שנבחרתי פה אחד לקדנציה נוספת מעידה על כך. עשייה למען העובדים היא הדרייב שלי".

אתה 'משוגע לדבר'. עם הזמן נבחרתי לכהן כיו"ר ועד הטכנאים וההנדסאים הארצי בצה"ל, שימשתי כחבר דירקטוריון במספר ארגונים, התפתחתי בתחום הציבורי, שנים בוועד, קיבלתי 25 שנות עבודה, מתוכם 34 ואחרי הצעה לכהן בתפקיד בכיר של יו"ר עמותה ידועה בתחום הרווחה, התעסוקה והעובדים. האמת – כבר חיכיתי לשינוי המיוחל בקריירה. במקביל נקבע מועד לבחירות לתפקיד יו"ר הארגון, ונדלק בי הניצוץ. איתגר אותי לחולל את השינוי ששאפתי אליו, דווקא בתוך המערכת. התמודדנו חמישה מועמדים, נחשבתי ל'אנדרדוג' אבל הפתעתי רבים וזכיתי לאמונם של העובדים. לאורך כל הדרך הייתי בטוח בעצמי. איני הולך להרפתקאות שאיני מאמין שאצליח בהן. הגעתי לתפקיד מוכן ומוכוון משימה, לרבות תוכנית רב שנתית ואבני הדרך העיקריות להשגתה. מהר מאוד הבנתי מהם השינויים שצריך לעשות". מה הייתה המשימה הראשונה שהגדרת לעצמך? "לפני הכול, ללמוד את דרישות ומאפייני התפקיד. לא נולדתי יו"ר ארגון. את עשרת החודשים הראשונים הקדשתי ללמידה ועסקתי בבניית תוכנית להקמת הארגון מחדש תוך יישום שיטות ניהול מתקדמות. זה לקח זמן, כי מצאתי ארגון שדורש ריענון מבחינה ניהולית וטכנולוגית, הטמעת ערכים של תרבות ארגונית מכבדת, שותפות, הידברות ויושרה בשיח הן עם המפקדים והן עם העובדים. הבנתי, שהשינוי יגיע לא רק מתהליכים טכנולוגיים – אלא שיש להביא גם את האנשים הנכונים, שיהוו צוות מוביל בראשותי: ראש מטה הארגון, שיהיה אמון על תכליתיות ונחישות, מסייעות לי להצליח. הדגל שלי היה ונשאר יושר ציבורי: יושרה, הוגנות וכבוד לאלו שאני מייצג" בעקבות ההסכם, עובדי צה"ל כבר אינם 'בנים חורגים' או כפי שהגדיר זאת הרמטכ"ל הקודם: 'ע"צ הם בשר מבשרו של צה"ל ויש לטפל בהם כמו באנשי הקבע' "אני מניח שהתכונות הטבעיות שניחנתי בהן כמו משימתיות,

ואחרי הצבא התקבלתי לפקולטה למתמטיקה באוניברסיטה. הלימודים לא הסתדרו עם העבודה במספנה, , לחיים נכנסו ילדים 21 נישאתי בגיל קטנים ומשכנתא, וכך אולי החמצתי קריירה מבטיחה של מתמטיקאי..." כיצד הפכת להיות עובד צה"ל? "בתיכון למדתי במגמת הנדסת אלקטרוניקה כעתודאי, והתגייסתי חצי שנה לפני מלחמת יום כיפור. בתחילת המלחמה נשלחנו לבקעת הירדן ובהמשך סופחתי לאוגדה של מוסה פלד ששעטה קדימה ברמת הגולן, ולמעשה נעצרה 'שתי אצבעות' מדמשק. בתום שירות החובה המשכתי שנה נוספת בקבע באוגדה, לאחר השחרור התחלתי לעבוד במספנה כעובד צה"ל. , אחרי תשע שנים כעובד 1986- ב במספנה, נבחרתי לראשונה כחבר ועד עובדי המספנה".

יו"ר הארגון מברך בטקס המתגייסים

מאז שמשה נכנס לתפקיד חל שינוי משמעותי במבנה הארגון וניהולו, בהיקף העשייה ובהישגים, ששיאם בחתימה על הסכם שכר היסטורי "מי שחסר לי בטקס הכניסה לתפקיד הוא אבי, שהיה עובד כפייה בתעשייה הצבאית הנאצית ולא זכה לראותי כראש וראשון לעובדי צבא הגנה לישראל"

מה הניע אותך להתחיל בקריירה ציבורית? "ההתמודדות לתפקיד הגיעה בדיוק בתקופה שחשתי מיצוי. חיפשתי אתגר חדש עם אינטראקציה אנושית. ביקרתי באנגליה והוצעה לי שם עבודה 1986 בשנת מפתה ששקלתי לקבל. בדיוק אז, סוג של צומת בחיים, תוכננו הבחירות לוועד במספנה. החלטתי להתמודד. יצאתי בקמפיין והתמודדתי מול חברי ועד ותיקים, חזקים ומקושרים. ראיתי זאת כאתגר. נבחרתי לוועד העובדים של המספנה, שמנתה אז עובדים. כבר בקדנציה הראשונה הלכתי עם 900- כ האמת שלי נגד הזרם. הציקו לי, ניסו לשים רגליים, אבל לא חששתי, ורשמתי הצלחות שהשפיעו על כל הוועדים בארגון". מה הוביל אותך לתפקיד יו"ר ארגון עובדי צה"ל? , נבחרתי לכהן כיו"ר ועד הדרוגים 36 , בגיל 1989- "ב האקדמאים במספנה. כבר אז קיננה בי תחושת שעות 24 שליחות לייצג את העובדים. זו מחויבות של שאני חווה אותה עד היום, להיאבק עבור העובדים ולדאוג להם סביב השעון גם בערבים, בסופי שבוע וחגים. עבודה שלא נגמרת ואין לה תגמול, אלא אם

משה פרידמן בדיון מול מערכת הביטחון

5

4