מכון חרוב - עשור לחרוב

אשר בן-אריה

לדעתי, התשובה נעוצה בכך שהחברה מודעת לתופעה היום יותר מבעבר; היום ידוע יותר על התופעה ומאפייניה, ואנשי המקצוע היום מקצועיים יותר ועוברים הכשרה טובה יותר אם החברה הישראלית רוצה להמשיך ולצמצם מבעבר. את היקף ההתעללות בילדים, היא צריכה לשמור על רמת מודעות גבוהה, היא צריכה לדעת יותר והיא חייבת להמשיך ולהכשיר את אנשי המקצוע העוסקים בתחום זה ובאים במגע עם ילדים. במילים אחרות, בהמשך ישיר למטרות שעמדו בבסיס הקמת המכון לפני עשור, המחויבות העתידית של מכון חרוב היא להמשיך ולפתח הכשרה והרחבת הידע של כל מי שבא במגע עם ילדים – אנשי מקצוע וגם כאלו שזה לא מקצועם – בנוגע למניעה, לזיהוי ולטיפול בקורבנות של התעללות והזנחה. בזירת המניעה: (א) עלינו להמשיך ולהכשיר הורים, במישרין או באמצעות אנשי מקצוע שעובדים איתם, בדרכים למנוע התעללות בילדים והזנחתם, בדגש על הזנחה (לדוגמה: הכשרה של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע ואנשים האחראים על ילדים להימנעות ממצבים מסוכנים וקשים (לדוגמה: הכשרה של מדריכי נוער, הכשרה של מלווי הסעות של ילדים עם צרכים מיוחדים); (ג) לקדם סביבה חיובית ובטוחה לילדים (לדוגמה: הכשרה של מנהיגים דתיים, הכשרה של מנהיגי קהילות). בזירת הזיהוי – להמשיך ולפעול: (א) לגייס מודעות, בעיקר בקרב אלו הרואים ופוגשים ילדים על בסיס יומיומי (לדוגמה: מורים, אחיות בשירותי הבריאות הציבוריים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע שעומדים בשורה הראשונה של המערכת המשפטית (לדוגמה: שוטרים הנותנים מענה חירום, חוקרי נוער, תובעים). ובזירת הטיפול: (א) לאמץ את הידע הגדל ומתפתח בפסיכותרפיה של עבודה עם ילדים שנפגעו מטראומה והכשרה ממוקדת טראומה CPP : ולהשתמש בו (לדוגמה לעובדים קליניים); (ב) להכשיר אנשי מקצוע מתחום הבריאות אשר מטפלים בילדים נפגעים (לדוגמה: הכשרת רופאי ילדים, הכשרת מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת); (ג) למנוע טראומטיזציה משנית של ילדים על-ידי הכשרת מערכת החוק והמשפט (לדוגמה: הכשרת שופטים, הכשרת שוטרים ותובעים). ועוד שתי נקודות אחרונות. הכשרתם של אנשי מקצוע לבדה אינה מספיקה. התמודדות נכונה עם התופעה דורשת התייחסות ליצירת מדיניות נכונה וטובה יותר ודורשת התמודדות עם הבדידות של אנשי המקצוע העוסקים בתחום רגיש זה. במקרים רבים מדי יש בקרב קובעי מדיניות בורות וחוסר ידע מספק בנוגע להתעללות בילדים והזנחתם. לפיכך אנו צריכים

התעללות מינית ופיזית גדול בהרבה מהידע על התעללות נפשית והזנחה, ולכן גם היכולת שלנו להתמודד עם תופעת ההתעללות הנפשית, ובייחוד עם תופעת ההזנחה (שהיא הנפוצה בסוגי ההתעללות), מוגבלת. זאת ועוד: אנו יודעים לטפל היטב במי שנפגע מהתעללות ודבר הפגיעה בו הובא לידיעתנו, ואנו יודעים טוב למדי כיצד לזהות ולאילו פרטים לשים לב, אך יש לנו רק ידע מוגבל וחלקי ביותר בנוגע למניעת ההתעללות מראש. לפיכך אנו שרויים בחוסר ידע בולט בנוגע לחלק החשוב ביותר של התמודדות עם הפגיעה בילדים והוא – המניעה. לבסוף, גם היום חלק ניכר מהמאמצים והשירותים המתמודדים עם תופעת ההתעללות בילדים נעשים בראייה מקצועית צרה, ללא שילוב כוחות רב-מקצועי אמיתי. מכון חרוב הוקם לפני כעשור על-ידי קרן שוסטרמן ישראל כדי להתמודד עם התופעה ברוח התובנות שתוארו לעיל. הוא הציב לעצמו מטרה – להיות מקור ידע ובעיקר להכשיר אנשי מקצוע, מתנדבים וכל מי שבא במגע עם ילדים מכל המקצועות הרלוונטיים בכל מה שקשור למניעת התעללות, לזיהוי הנפגעים ולטיפול בילדים נפגעי התעללות על שלל סוגיה. ואכן, בעשר השנים שהמכון פועל בהן הוא הגיע להישגים רבים. לא כאן המקום לתאר את כולם, ובכל זאת אפשר לומר בגאווה כי המכון הוביל שינוי דרמטי בהכשרה המתמשכת של אנשי מקצוע רבים ממגוון מקצועות (רופאים, פרקליטים, שוטרים, עובדים סוציאליים, מורים, אחיות, מתנדבים ועוד רבים אחרים). המכון גם היה שותף מוביל בשינוי הדרמטי שחל בהתייחסות לפגיעות מיניות בילדים בחברה החרדית ובחברה הערבית. נוסף על כך, המכון הוביל ייבוא של שיטות התערבות מבוססות ראיות ואימץ פרקטיקה מכוונת טראומה, וכן יצר קהילה של חוקרים צעירים הנמנים עם חברי הסגל של אוניברסיטאות ומכללות בכל רחבי הארץ, המשתפים פעולה בחקר התופעה של התעללות בילדים. אולם בכל אלו לא די. ככל שאנו יודעים יותר על התעללות בילדים ועל היקפה, כך עלינו לשנס מותניים ולהגביר את מאמצינו להדבירה. השנים האחרונות הביאו כמה בשורות בתחום זה, ואנחנו יודעים על התופעה הרבה יותר. בשנים האחרונות אנחנו עדים לראשונה לירידה בהיקף התופעה. מזה קרוב לחמש שנים שהיקפה בארצות הברית יורד במתינות. בשלוש השנים האחרונות החל היקף התופעה להצטמצם גם בישראל. האינדיקציות לכך רבות וחד-משמעיות. נראה כי לאחר עשרות שנים של גידול מתמשך בממדי התופעה הצליחה החברה הישראלית לעצור את מגמת הגידול, ואף מסתמנת מגמה מתונה של ירידה. שאלת "מיליון הדולר" היא מה גרם לשינוי המגמה? שהרי אם נדע לאבחן מה תרם לכך, נוכל להגביר את מאמצינו ולהפחית עוד את ההיקף הבלתי מתקבל על הדעת של ההתעללות בילדים.

נקודת מפגש I 22