כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה - פברואר 2016 - גיליון 224

לאה קליין מאת: 

בישולאה

כופתה (קוגל) + החמין הפולני שלי

לחמין גרסאות רבות - וזה המתכון שלי עצמות בקר 5-6 קילו בשר לקדירה 1/2 בצלים קצוצים 2 כוס שמן קנולה לטיגון 1/4 גרם שעועית לבנה שהושרתה כל הלילה במים 250 גרם גריסי פנינה 250 קילו תפוחי אדמה בינוניים 11/2 כף סוכר או סילאן 1 מלח, פלפל, פפריקה מתוקה וחריפה

ביצים קשות אופן ההכנה:

לטגן בשמן קנולה את הבצל הקצוץ ולהוסיף את כף הסוכר או הסילאן. מעליהם להניח את הבשר והעצמות ומעליהם את השעועית, דקות ולהוסיף 20- הגריסים ואת תפוחי האדמה. לכסות במים ולתבל. להרתיח את תכולת הסיר ולהוריד את הקצף שנוצר. לבשל כ מעלות כל הלילה, או לפלטה חשמלית. לבדוק מדי פעם אם חסר מים. 100 את הכופתה והביצים. להעביר לתנור בחום של כוס קמח 1 , כוס שמן, בצל גדול קצוץ 3/4 , מערבבים תפוח אדמה גדול מגורד גס : (באדיבות דבורה אברמסון) אופן הכנת הכופתה כוס מים רותחים, מלח ופלפל. 1 , כוס סולת 1 , כוס קמח מצה 1 , לבן עושים מהתערובת כדור, מחלקים לשניים ומגלגלים כל אחד לצורת נקניק, ומניחים בסיר. לפני ההגשה פורסים כל כופתה לפרוסות. אפשר להקפיא את אחת הכופתאות כשהיא עטופה בניילון נצמד. Cleah1@walla.com

החרוב הוא נמצא בכל מקום, החרוב. ברכסי הכורכר שבאזור החוף, מחוף ראש הנקרה ועד חוף נתניה, למרגלות ההרים במזרח הגליל ובמערבו, בכרמל, ברמות מנשה בהרי יהודה ובצפון הנגב. עץ החרוב מגיע לגובה של עשרה עד חמישה עשר מטר. נופו רחב ועגול ועליו ירוקים כל ימות השנה. פריחתו בחודשים אוקטובר - נובמבר צהובה או אדומה בעלת ריח בלתי נעים המזכיר את ריח זרעו של הגבר, ועל כך בהמשך. פירותיו מבשילים בחודשים יולי-אוגוסט בצורת תרמילים מאורכים בעלי טעם מתוק והם טובים למאכל אדם ובהמה. השם – חרוב - ניתן לו בגלל כמות המים הנמוכה שבו ויש הסבורים כי שמו בגלל צורתו המזכירה חרב, הפרי מכיל בין זרעים. זרעי פרי החרוב דומים זה לזה ובעלי משקל 15- ל 10 זהה (יש המכחישים זאת), דבר שהפך אותם בימי קדם למידת משקל אוניברסאלית. בתנ"ך זרעי החרוב נקראו גֵרָה, וכך נקראת גם מידת המשקל הקטנה ביותר. מקורה של 200 מידת המשקל הסטנדרטית לאבני חן, הקראט, שערכה מיליגרם קיבלה את שמה משם העץ ביוונית – קרטוניה . החרוב אינו מוזכר בתנ"ך ולא זכה להיכלל בין הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אף שרמז לו מצוי בישעיהו (פרק א פסוקים יט-כ). זו הסיבה שבעבר סברו שהחרוב אינו עץ ארצישראלי טבעי, אלא הובא לארץ על ידי הרומאים שנה. 2,000- לפני כ בספרות התלמודית והמדרשית מוזכר החרוב רבות, ידוע סיפורםשל רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזרשהסתתרו במערה שנים רבות מפני רדיפות הרומאים. נעשה להם נס בצורת עץ אורה צרויה מאת: 

תזונה

חרוב שממנו ניזונו כל השנים. סיפור מפורסם אחר הוא סיפורו של חוני המעגל שבו עץ החרוב מסמל את הקשר בין הדורות. החרובהתרבותי הואעשיר במרכיבים חיוניים. הוא משביע ומשמש מקור

טוב לחלבון צמחי. הוא עשיר בסוכרים טבעיים ומכיל חלבון, שומן, תאית, מים וריכוז גבוה יחסית של מינרלים חיוניים כגון .B- ו A ,C סידן, זרחן, אשלגן, מגנזיום וברזל וכן ויטמינים החרוב יעיל במקרים של מעי רגיש או שלשולים. הוא מצוין לספורטאים, סטודנטים ואנשים העובדים בתנאי לחץ. הוא משפר את תנובת החלב של הבקר והצאן. שתיית תה מזרעי חרובים עוזרת לחולי סוכרת, וכן הוא מהווה תחליף טוב לשוקולד לילדים. נסיים בשתי אמונות עממיות הקשורות לחרוב ונוגעות לתכונות המיניות שלו: אצל יהודי מרוקו מקובל להרתיח את זרעי החרוב במשך לילה שלם, עד שמתקבלת שכבת ג'לטין סמיכה בחלקו העליון של הסיר. מהשכבה הזו היו מגישים לבני-זוג מיד אחרי החתונה, כדי שיהיה להם מרץ וכוח לירח דבש פורה. ואילו אצל הבדואים מספרת האגדה שהם נהגו לקחת את בחירת ליבם אל חרוב פורח שיש לו ריח של זרע הגבר. אם ניכר בנערה שהיא מזהה את הריח - סימן שיש לה ניסיון בתיאבון! מיני, ואז היו הורגים אותה. ‏ orazruya@walla.co.il

14

02/2016 - 224 רעננה