שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

בהתמקדות באוכלוסיות השונות שהוזמנו ליטול חלק במפגשי שיתוף הציבור ביישובים השונים. המשיבים ט ענו ש הוזמנו כל התושבים ללא יוצא מן הכלל כפי שיפורט על כך בסעיף הבא. יחד עם זה במקרים אחדים בוצעו זימונים סקטוריאליים למפגשים השונים. באחד היישובים למשל, בו הרכב האוכלוסייה כולל עולים חדשים רבים מברית המועצות לשעבר וגם תושבים חרדים בהיקף ניכר, בוצעו מפגשים ייחודיים לתושבים הוותיקים, לעולים החדשים, לתושבים החרדים ולצעירים. במקרה אחר הוזמנה האוכלוסייה כולה למפגשים הראשוניים של ההליך השיתופי אך לשלבים המאוחרים יותר הוזמנו בעלי אינטרסים נקודתיים במטרה לחדד נקודות שהיו במחלוקת במהלך ההליכים. במקרה בודד נטען שהרשו ת לא הזמינה את התושבים למפגשים אלא שהיא, הרשות, יצאה אל התושבים. כך התבטא הנשאל במקרה זה: אצלנו לא הוזמנו התושבים לאולם גדול בו מתקיימים הדיונים. אנחנו יצאנו אל התושבים. הגענו למפגשים סקטוריאליים של בעלי אינטרסים שונים. כך למשל הגענו למפגשים עם צעירים, עם בעלי מוגבלויות, עם אוכלוסייה דתית, עם נשות המקום, עם מהנדסים ואדריכלים ועוד. זה היה מרתק. הצלחנו לדלות מידע מכמעט אלף תושבים, וזה הרבה מאוד ביחס לגודל היישוב. אמנם השיטה המצוטטת דומה לזו שהוזכרה קודם לכן בכך שהיא פנתה לקבוצות אוכלוסייה שונות. אך ההבדל טמון בכך שבדוגמה הראשונה הוזמנו באופן פתוח האנשים הרלוונטיים לגיל ולנושא המפגש ואילו בדוגמה השנייה, המצוטטת, התושבים מן הסקטורים השונים הוזמנו אישית ולא באופן פתוח. במקרה אחד המשיב ממקום המשויך ליישובי המיעוטים טען שהפנייה להשתתפות בהליכי הציבור בוצעה לראשי הח מולות בלבד. לטענתו, זה המקובל שם משום שראשי החמולות הם קובעי הדעה בקרב תושבי המקום. אך יצוין כי בניגוד לדבריו, הליך זה אינו יכול כמובן להיכלל בהגדרה של הליך שיתוף ציבור בעוד הוא מופנה לאליטה בלבד. כאן המקום להוסיף עניין חשוב שעלה מן הראיונות ואשר נוגע לפו קדים את מפגשי שיתוף הציבור. במקרים לא מעטים הועלתה הטענה בדבר הקושי לגייס תושבים למפגשים. אחד המרואיינים התבטא בנושא: ... בעיה נוספת היא הבאת התושבים למפגשים. המשימה הזו היא קשה מנשוא. ש למרות מזמינים אותם להשפיע, הם מהססים להגיע בהמוניהם. צריך להתאמץ ו למשו ך אותם ומניסיוני, המשתתפים הללו מופיעים כמעט לכל מפגש תושבים, ולא משנה באילו נושאים. טענה זו של מספר לא גדול מספיק של משתתפים במפגשי התושבים, כפי שעלתה מדברי המרואיינים, נקשרה ברוב המקרים לנושא המשאבים המושקעים להזמנתם ולהבאתם. התפיסה הרחבה של המשיבים מצדד ת בהעמדת משאבים ייעודיים גדולים יותר לעניין הליכי שיתוף הציבור שלרוב אינם מתוקצבים מספיק או אינם מתוקצבים בכלל והם נעשים "על הדרך" כפי שהגדיר זאת אחד המרואיינים, שאף טען:

103