שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

עניין זה מצביע על בעיה אנליטית אמיתית. כי הדמוקרטיה מגדירה את עצמה כשלטון הרוב, ואם הרוב לא מאמין שהוא באמת שולט אז - או שהרוב טועה, או שישראל היא לא דמוקרטיה או שדמוקרטיה, לפחות כפי שהיא מתקיימת במציאות, היא לא באמ ת שלטון הרוב. בהנחה שהרוב לא טועה, שישראל היא דמוקרטיה, ושדמוקרטיה היא אכן שלטון הרוב – מה שחסר במשטר הישראלי בכדי שהרוב ירגיש שהוא שולט, על פי הרעיון שבבסיס חיבור זה, הוא שיתופו בקבלת ההחלטות השלטוניות. נתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית מחזקים את ההבנה בצורך בשינוי ובשיפור המצב. אכזבתם של תושבי ישראל מהתחשבותה הנמוכה של הממשלה בהעדפותיהם ובמיוחד מתפיסתם שהדמוקרטיה המקומית נפגעת מגידול הפערים בחברה, מצביעה על היחלשותה של הלגיטימציה הדמוקרטית, העלולה להוות סכנה ממשית ליציבות השלטון. מצב זה של היחלשות הלגיטימציה יכול להשתפר על ידי שיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות. ולסוריה, הביא גם למהפכות בפועל. בתוניסיה הודח נשיאה זין אל - עבדין בן - עלי ובמצרים הודח הנשיא חוסני מובארק על ידי המוני העם. מהפכות אלו בתוניסיה ובמצרים נבעו בעיקר מאי - הלגיטימציה הסוחפת לשלטונם של מי שפעלו לדיכוי זכויות אדם, לה עמקת העוני במדינותיהם ולמניעת חופש הביטוי בהן, במהלך שנים רבות )חדשות ynet , 11/2/2011 (. נכון הוא שהדחת השליטים והפלת הממשלות שהוזכרו התרחשו במדינות לא דמוקרטיות, אך נקודת ההשקה לעניינו של חיבור זה - היא אי ההסכמה עם התנהלותם של השליטים וכתוצאה מכך, דה - הלגיטי מציה הכללית שהביאה למשברים ולקריסות השלטוניות. כפי שניתן יהיה לראות במהלך החיבור, שיתוף הציבור בקבלת החלטות – לבד מן העובדה שהוא פונה אל הפרט על מנת לשמוע את דעתו - מחייב בין היתר את הגברת השקיפות של התנהלותם השוטפת מצדם של המושכים בחוטים, לפחות בנושאים הנ דונים. הגברת השקיפות השלטונית מקשה על ביצוען של מניפולציות פוליטיות שמטרתן דאגה לאינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם דאגה לכלל. שיתוף הציבור, הבנת רצונו והיענות לצרכיו יכולים, כפי שיוצג במהלך החיבור, לשפר את רמתן ואיכותן של ההחלטות השלטוניות, לטובת הגברת הלגי טימציה הדמוקרטית. הנחת היסוד היא שהגברת הלגיטימציה תביא להגברת היציבות הפוליטית. קיימות עמדות שונות בנוגע להליכי שיתוף הציבור בקבלת החלטות שלטוניות. יש הגורסים כי שיתוף הציבור בתהליך המנהלי יכול להביא לייצוג אפקטיבי יותר של המשתתפים. לעומתם רואים אחרים את העניין כהחלשת כוחם של הפוליטיקאים, שנבחרו בהליך דמוקרטי לייצג את הציבור. פוליטיקאים, פקידים ואנשי מקצוע עלולים לראות בעצם השיתוף איום ברור על כוחם ועל מעמדם. חלקם מאמינים כי מורכבות הנושאים הנדונים אינה מאפשרת "לאנשים רגילים" לקחת חלק בהליך קבלת ההחלטות ו אף טוענים כי לעומתם רק הם – הנבחרים והפקידים הבכירים - פועלים למען האינטרס "הכלל ציבורי" תוך ראיית תמונה כוללת של המצב הנדון )דרור, 2008 :10 .( בחודש דצמבר של שנת 2010 החל "האביב הערבי" של גל - התקוממויות , , הפגנות ומעשי ואלימות אזרחים במשטרים לא דמוקרטיים יצאו לרחובות ודרשו שינוי שלטוני. גל ההפגנות שהתחיל בתוניסיה והתפש ט למצרים, לירדן, בחריין ל , תימן ל

מחאה

תקדים.

בהיקף חסר

12