שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

עולה מן העובדה שכל הנשאלים ללא יוצא מן הכלל, מצהירים שהם מקיימים הליכי שיתוף בעירם, ברמה זו או אחרת.

גם אם לא כל הנשאלים היו תמימי דעים עם כל סוגי היתרונות שהוזכרו על ידם, הרי שבנושא אחד כולם כאחד הסכימו: היציאה אל התושבים לשאול לדעתם, מורידה קונפליקטים ומקטינה התנגדויות. עניין זה עלה הן כתשובות ישירות והן בעקיפין מדבריהם של כל ראשי הערים. נדמה כי סיבה זו מהווה זרז ממשי לקיומם של הליכי השיתוף בקרב הפוליטיקאים, גם בקרב אלה שהצביעו על החסרונות של השיטה, באופן מפורט במהלך הראיונות. הורדת הקונפליקטים וההתנגדויות לעשייה העירונית, נטען על ידם, נובעת משני פרמטרים. האחד הוא זה שנענים להצעותיהם ומתאימים את העשייה לצרכיהם של התושבים תוך תיאום מוקדם איתם והשני הוא זה שגם במקרים בהם הצעותיהם נדחות ולא מבוצעות, רווחת ההרגשה בקרב הציבור, לדעתם, שלפחות התייעצו עמו בטרם הביצוע. חלק ניכר מראשי הערים טענו בראיונות שתושבים נוטים לקבל את דעת הרוב כפי שהיא עולה בדיונים המתקיימים במפג שי התושבים, גם אם זו מנוגדת להצעתם או אינה מקבילה לה. במקרים כאלה, גם אם ביצועו של פרויקט אינו תואם את ציפיותיהם של חלק מן המציעים, הם כבר אינם מתקוממים על כך, לאחר השתתפותם במפגשי הדיונים. לעניין זה טוענים חלק ניכר מן הנשאלים שהקטנת ההתנגדויות מאפשרת להם לבצע פרויקטים גדולים ברחבי העיר - כולל אלה המהווים בעת הביצוע הפרעה לחייהם השוטפים של התושבים – כאשר הם מרגישים שיש להם גב מצד הציבור, המבין את המהלך ומשתף פעולה להשלמתו. כך התבטא אחד מן המשיבים:

אני טוען שככל שמרחיבים את הידע של התושבים על פרויקט שמתוכנן או שעומד להתבצע, כך ההתנגדויות הולכות וקטנות. לכן רצוי לתת על כך את הדעת ולהשקיע בהסברה. כשמסבירים לו היטב, עם כל הנימוקים הידועים לנו והוא רואה את התמונה השלמה, הוא )התושב( מבין. ואם הוא מבין אז הוא אתך. הוא לא רק שלא יתנגד אלא הוא יהיה הדובר שלך כשהוא י שוחח על כך עם המכרים שלו ועם בני המשפחה.

טענה מעניינת זו, יש בה כדי להסביר את דבריהם של ראשי הערים שטענו שבמקרים לא מעטים, הציבור מתנגד לפרויקט בלי לדעת אפילו עד כמה אותו פרויקט עשוי לתרום לו ולשדרג את איכות חייו. יתכן אם כן, במידה גבוהה של סבירות, שהשקעה בהסברה יכולה הייתה לפתור עניין זה. יתרון נוסף ומשמעותי – אולי המשמעותי מכולם – הוא זה הקשור למידע הנדלה מן הציבור. לצד ראש עיר בודד שטען שמעולם לא שמע מהציבור הצעה שהוא לא חשב עליה קודם לכן, רוב ראשי הערים טענו בעקשנות שהציבור מעלה רעיונות רבים שראשי הערי ם עצמם, עובדיהם הבכירים ויועציהם המנוסים לא חשבו עליהם. טענה זו רווחת כאמור בקרב רוב ראשי הערים. לטענתם, חכמת ההמונים תורמת באין ספור מקרים לחשיבה מחודשת, לתפנית בעמדות ולביצועם של פרויקטים שכלל לא עמדו על הפרק. דוגמאות לכך יובאו בהמשך.

127