שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

5. עמדות בנוגע להטמעתם של הליכי שיתוף בשלטון המקומי

בפרק שדן במקרה הבוחן ובהליכי שיתוף הציבור לחידוש תכניות המתאר ביישובי ישראל הוסק בין היתר הצורך ב מידה של אחידות בגישה, באופן הפרסום, באופן הניהול ובאופ ן הסיקור והדיווח של הליכי השיתוף, על מנת לקבע נהלים מדידים היכולים לשפוך אור על טיב הביצוע שלהם. במילים אחרות, ראוי לחשוב על אפשרות הטמעתם של הליכי שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל באופן מערכתי מוסדר ואף מחייב. ברוח זו נשאלו ראשי הערים לעמדתם לנושא וככל ש היא חיובית, על הדרך הרצויה לעשות זאת.

5.1 . האם יהיה נכון להטמיע את שיתופי הציבור באופן מערכתי מוסדר ומחייב?

לשאלה הזו ענו כצפוי, רוב ראשי הערים בהיסוס מה. כך, כי חלקם חושבים שהכל מתנהל בעירם כשורה בנושא שיתוף הציבור ולכן לא רואים צורך בהטמעת הליכים שכאלה באופן מערכתי מחייב. אחרים טענו שציווי לעשות דבר לא בטוח שיצליח, כי קשה להכריח סרבנים לעשות את שאינם מעוניינים בו. על כך ביאר אחד מן הנשאלים: אני לא מאמין בהנחתות מחייבות בדרך של חקיקה. להבנתי, אם מחייבים מישהו לעשות משהו שהוא לא מעוניין לעשות, אז הוא יעשה את זה ב"כאילו". רק כדי לצאת מידי חובה וזה לא לעניין. אחרים טענו שבמקום לחוקק חוק שיחייב את מקבלי ההחלטות ובעיקר את אלה מן המעמד הפוליטי שבהם, ראוי היה לשכנעם בהכרת הטוב. כלומר, לשכנע אותם בתרומה הגדולה של הליכי השיתוף לכולם – לתושבים, למעמד הפוליטי ולאופי ולאיכות ההחלטות. חלק מן המשיבים טען שהוא מאמין יותר בתהליך ולא בהנחתות: לא הייתי מנחית על השלטון אלא בדרכי שכנוע. הייתי משכנע ראשי ערים בישראל ואני מאמין בתהליכים ולא בהנחתות. בסוף גם ראשי הערים הם לא טמבלים. גם הם יבינו שכדי להיבחר הם יאלצו לשתף את הציבו ר. לא תהיה להם ברירה. הם יבינו שזה יהיה כדאי להם.

אחדים חשבו שלהבנתם יש מקום למנגנון מובנה ומוסדר לקיומם של הליכי השיתוף, ובתנאי שזה יהיה רגיש לאישיותם של ראשי הערים. כך אמר אחד מן הנשאלים:

139