שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

שיש להשלימו על ידי הבטחת השוויון הכלכלי והחברתי, בלעדיהם כל שוויון הינו פורמאל י בלבד ובפועל הוא ריק מתוכן ממשי )איזנשטדט, 2002 :26 .(

שתי התפיסות מתייחסות באורח שונה להתאגדויות ולקבוצות הפועלות למטרות ציבוריות שונות. התפיסה הפרוצדוראלית רואה בארגוני החברה האזרחית, למשל, את התשתית לקיומה של דמוקרטיה אמיתית. לעומתה, יחסה של התפיסה ה השתתפותית אל ההתאגדויות ההתנדבותיות הינו אמביוולנטי. כך, כי מצד אחד יש בפעילותן של ההתארגנויות הללו משום השתתפות, אך מצד שני קיומן של השקפות עולם שונות הבאות באופן זה לידי ביטוי, יוצר סכנה לטשטושו של הרצון הכללי ולפגיעה אפשרית בו )איזנשטדט, 2002 :27 .( ג ם ביחס לתפקידה בחברה של המדינה קיים פער, לדברי איזנשטט, בין שתי התפיסות. התפיסה הפרוצדוראלית גורסת שהתערבות המדינה בחברה צריכה להיות מינימאלית ככל האפשר; עליה לדאוג להבטחת חירויות האזרח ולחופש ההתארגנות שיאפשר את החלפת השליטים, אך ככל שהיא תתערב פחות במתרח ש בחברה, כן יהיה טוב יותר לדמוקרטיה. מולה טוענים המחזיקים בתפיסה ההשתתפותית, לדבריו, כי על המדינה להתערב ולשנות דברים במבנה החברתי על מנת להבטיח שוויון, על ידי פעולות "מתקנות" מצידה, לשם הקטנת פערים כלכליים ולהבטחת מידה של שוויון כלכלי בין אזרחיה )איזנשטדט , 2002 :27 .( גם הגישה לכללי המשחק הדמוקרטי, לפלורליזם ולבסיסי הלגיטימציה של המשטר הדמוקרטי שונה בין שתי התפיסות. התפיסה ההשתתפותית מביטה בחשדנות על כללי המשחק הקבועים העשויים להפריע לביטוי המלא של רצונה של החברה, של "הרצון הכללי" החותר לכינון חברה בעלת ערכים מסוימים ואף מטילה בהם ספק. לפי תפיסה זו, הדגשת כללי המשחק עשויה להקנות עדיפות לאינטרסים של יחידים ושל קבוצות שונות על חשבון האינטרס הכללי. כך גם ביחס לפלורליזם, הנראה לתומכי התפיסה ההשתתפותית לעיתים כחותר תחת ומסכל את היכולת לממש את הרצון והשאיפות הא מיתיות של כלל החברה. 1 לעומתם, חסידי התפיסה הפרוצדוראלית רואים בקיום כללי המשחק הדמוקרטי ובפלורליזם, על ריבוי הדעות והאינטרסים, סדר חברתי ומדיני ראוי )איזנשטדט, 2002 :29 .( כפי שניתן לראות על פי האמור, ההבדלים בין שתי התפיסות של הדמוקרטיה מורים על היחס לב סיסי הלגיטימציה של המשטר הדמוקרטי. על פי התפיסה הפרוצדוראלית, עצם כללי המשחק והשמירה על הדמוקרטיה מהווים את בסיס הלגיטימציה העיקרי של המשטר. על פי התפיסה ההשתתפותית, את הלגיטימציה למשטר הדמוקרטי מקנה רעיון כלשהו של דמות החברה הטובה או המסורת הספציפית של הח ברה. לדברי איזנשטט, המתח בין התפיסה הקונסטיטוציונית לבין זו ההשתתפותית מובנה במהותה של הדמוקרטיה ומהווה חלק מן השיח החברתי והמאבקים החברתיים בה )איזנשטדט, 2002 :31 .( עוד בעניין הלגיטימציה, גבריאל אלמונד וסידני ורבה פיתחו את התיאוריה הדמוקרטית של האפתיה (democratic theory of apathy) לפיה אדישותן של שכבות נרחבות באוכלוסייה, ובעיקר השכבות הנמוכות בה – שהן בעלות נטיות אוטוריטריות רדומות – משרתת את היציבות הדמוקרטית בעוד היא מבטיחה פוליטיקה מתונה, פחות נמרצת ופחות פשרנית ( Almond &

20