שיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל

Verba, 1965 ) . לעומתם ולדברי בנימין נויברגר , תומכי הדמוקרטיה ההשתתפותית דוחים את הטענה שדמוקרטיה יציבה דורשת מידה של אדישות בשכבות נרחבות של העם לצורך יציבותה וטוען שאדישות המונית אינה מעידה לדעתם על דמוקרטיה בריאה, אלא על ייאוש המוני ממצב שבו שלטון המעטים זוכה ללגיטימציה דמוקרטית ונח שב ל"שלטון העם", כשבפועל הוא לא בדיוק כזה )נויברגר, 2004 : 115 .(

שהדמוקרטיה הפרוצדוראלית

הדמוקרטיה ההשתתפותית היא

יסודית נוספת של

חסידי

טענתם

הפרוצדוראלית והליכי הבחירות

דמוקרטית .

המערבית

אינם מבטיחים

השיטה

מספיק

אינה

אוליגרכיה ,

האמתית נמצאת

המדיניות ,

על השפעה

בידי

שכן השליטה

קביעת

לאזרח מספיק

אינטרסים כנטען על ידי הגישה האליטרית. חוקרים מהגישה הזאת בהם רייט מילס ) Mills, 1956 ( וגטאנו מוסקה ) Mosca, 1939 ( שותפים לטענה שהעוצמה מרוכזת בידי מעטים בלבד. שאיפתה של האליטה היא לשלוט, ולנ כס לעצמה מקורות עוצמה באמצעות מערכת בירוקרטית מוסדרת שפועלת בהיררכיה על פי פקודות האליטה. השליטה של האליטה אינה מותנית בקונצנזוס, בהסכמה לאומית או בלגיטימציה, אלא ביכולת אכיפה, במשמעת, ולעיתים אף בכפייה שהשלטון הפוליטי יוצר. חיזוק לגישה זו עולה מתפיסתו של הפילוסוף הפוליטי נורמן בארי לפיה שלטון העם הינו אידיאל בלתי אפשרי, שהרי שלטון פירושו שליטה על מישהו או על קבוצה כלשהי ואם כל העם שולט, אזי על מי הוא שולט בדיוק? לדבריו, שליטה היא לעולם פעולה של מיעוט (Barry, 1981: 264) .

שלטת בעלת – משלה

שהיא קבוצה

נורמטיבית המאפשרת

הדמוקרטיה ההשתתפותית לדברי נויברגר,

לשפוט

תיאוריה

משמשת

עקרונות

ויעילות גם אלא

להבטיח סדר רק

. הקיים לא משטר

ולהעריך את

מוסריים

לממש

צריך

ההשתתפותית דורשים דמוקרטיה

. הפרט

וחירות

, צדק של

מתמדת, כלומר

הגישה

חסידי

שוויון

של המלא האזרחים בפוליטיקה ובקבלת ההחלטות . מעיון ב הבדלים שבין גישות דמוקרטיות שונות, ניתן להבחין לדברי נויברגר שהגישה האליטרית, המאמינה במנהיגות הנבחרת, דוגלת בשמרנות ומעוניינת למנוע כל שינוי חברתי, על ידי הנצחת ניכור האזרחים ובורותם כדי למנוע את השתתפותם בהליכי השלטון. לכן הוא רואה חשיבות בגישה ההשתתפותי המחזקת את ההשתתפות של בפוליטיקה דווקא בקבוצות

שיתופם

קטנות

האזרח

ת,

ומשלש את

ואיגודים

גם לדבריו, ריבוי

ובארגונים וולונטריים. לכן

הזדמנות

מכפיל

קבוצות

2004 .(

המדיניות )נויברגר,

האזרחים להשתתף

בעיצוב

שלמה אבינרי מתייחס ליסודות הדמוקרטיה המודרנית, הנבדלים מזו הקלאס ית, האתונאית. לדעתו של אבינרי, הדמוקרטיה המודרנית מבוססת על התקווה ועל האפשרות לממש בתוך הסדר המדיני, תפיסה של חירות, של חופש. לדבריו, כשחוק או תקנה נבחנים במסגרת דמוקרטית, - אמת המידה הנאותה לבחינתם תהיה תמיד מנקודת ראותה של החרות. למושג החירות לדבריו, שתי משמעויות – מצד אחד זכות ההשתתפות בעיצובה של ההכרעה הפוליטית ומצד שני קיומו של תחום שבתוכו חופשי האדם האינדיבידואלי מהתערבותה של המדינה בו. פירושה המעשי של המשמעות הראשונה היא, שההכרעה המדינית במשטר דמוקרטי הינה עניין שוויוני הבא לידי ביטוי מובהק בזכות ההצב עה הכללית. מכאן שפגיעה בזכות ההצבעה היא פגיעה בזכות לקחת חלק בהכרעה המדינית ובמילים אחרות, שלילת החירות.

21

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online