קשר עין גליון 263 - ירחון ארגון המורים אוקטובר 2016

האפשרות לכפות עליהם בוררות שבסופה הסכם, בעיקר כאשר המעסיק אינו מנהל מו"מ קיבוצי בתום לב, או שהוא עושה הכול כדי שהסכם כזה לא ייחתם. ובכן, אם בקנדה אפשר, אפשר גם פה, ואני חושב שזה צריך להיות השלב הבא בחקיקה בנושא. עתה נניח שהעובדים התארגנו, והם מנהלים משא ומתן עם המעסיק, וזה מתעקש בנושאים שונים, וכך קשה לחתום על הסכם - מה יכולים העובדים לעשות? כמובן, לממש את זכות השביתה, אלא שזו אינה ממש זכות במדינת ישראל, ויש הגבלות רבות על האפשרות לשבות, מהשלב הראשון שבו יש להודיע על כוונה לשבות לממונה על יחסי העבודה, עד המתנה של שבועיים ועד לכך שרק מי שהנושא נוגע לו ישירות יכול לשבות. למעסיק יש גם אופציות לא מעטות להקטין את כוחם של עובדים שובתים, ולאו דווקא בזמן של סכסוך עבודה. מערכת ההעסקה בנויה היום כך שעובדים רבים מועסקים כמשתתפים חופשיים, חלק ניכר מהעבודה נעשה במיקור חוץ, וכן יש העסקה באמצעות קבלני עבודה, וכך, לעתים, רק חלק מהעובדים בארגון מסוים מוגדרים עובדי הארגון - ושביתה של חלק מהעובדים תמיד חלשה יותר מזו של כולם. לסיכום של החלק הזה אפשר לומר שההגנה על זכות ההתארגנות ארגוני המורים, שניהם, צריכים גם הם לפעול כדי שמערכת החינוך הציבורית תאפשר הזדמנות שווה הוגנת לכל ילדה וילד - בלי קשר למקום מגוריהם, מוצאם האתני, הלאומי והדתי ולכל ממד חברתי אחר - ואף להיות גורם שדוחף לחדשנות בהוראה

חזקה וחשובה, ופחות מכך - על הזכות למו"מ קיבוצי וזכות השביתה. אבל, כמו בהרבה נושאים אחרים, הבנה של הנושא ומאבק יכולים להביא גם לשינויים בשתי הזכויות האחרונות. סיכום ועוד ההגנה על עובדים וזכויותיהם חשובה מאין כמוה. בה בעת על ארגוני עובדים לדעת שהתמקדות אך ורק בזכויות המאורגנים בהם מביסה את הרעיון המרכזי של ארגוני עובדים כארגונים חברתיים וכחלק אינטגרלי ומשמעותי מהחברה האזרחית. ארגוני עובדים הם גם נציגי הציבור בכלל במקום שבו הם עובדים. ארגוני רופאים צריכים גם לדאוג שמערכת הבריאות הציבורית תהיה הטובה ביותר האפשרית כדי לשרת באופן שוויוני ככל האפשר את הזקוקים לטיפול רפואי, ומי לא נזקק. ארגוני המורים, שניהם, צריכים גם הם לפעול כדי שמערכת החינוך הציבורית תאפשר הזדמנות שווה הוגנת לכל ילדה וילד - בלי קשר למקום מגוריהם, למוצאם האתני, הלאומי והדתי ולכל ממד חברתי אחר - ואף להיות גורם שדוחף לחדשנות בהוראה, למשל, כדי שהמדינה לא תוכל להתחמק ממחויבותה לאזרחים ולצדק. על ארגוני העובדים, ככלל, לדאוג לכך שכוחם יאפשר לחיות בחברה צודקת, והאפשרויות הנתונות למי שחיים בעולם של הסכמים קיבוציים יורחבו ויינתנו גם למי שעולמם אינו כזה, המשתתפים החופשיים, עובדיהם של קבלני שירותים ומי שחיים תחת המשטר של קבלני עבודה. כדי שזה יקרה, יש להרחיב את נקודת המבט הצרה שמתאימה גם לגורמים שלטוניים וגם לגורמי ההון שמוכנים, או נאלצים, להסכים ליחסי עבודה קיבוציים. העבודה לא מסתיימת כשהעובדים מתארגנים, ואפילו לא כשחותמים על הסכם קיבוצי. אולי דווקא אז מתחילה העבודה הציבורית, שהיא קשה באותה מידה או אף יותר.

42