גושפרתה - גיליון 959

- ראיון אישי איש אחד

הגבר הגיל לא חשוב, ובשביל חתונה מותר לשנות קצת." והיום, כשאת לבד פה, את לא מפחדת? בכל זאת את ממש בקצה היישוב, במקום מבודד יחסית? ”אני מערבים לא מפחדת. את זה למדתי מאדי," היא אומרת, ופונה להעביר את קערת הענבים למטבח. ”מה שיותר מפחיד אותי אלו הבירוקרטיה והחשבונות. עולה המון כסף לתחזק

ליצור. נראה שהכול זורם על מי מנוחות, אבל אז היא מתחילה לקבל כוויות בידיה בכל פעם שהיא מבשלת בשבת. ”פתאום נופל לי האסימון, ואני מבינה שאני לא צריכה לבשל בשבת. אני לוקחת את ספר התנ"ך המצויר שקיבלתי בילדות, קוראת בו לאט-לאט והנשמה שלי נפתחת. אני חוזרת לירושלים, מתחילה ללמוד תורת ימימה, טאי צ'י, ושיעורי תורה של הרב פרנק,

סלון ביתם של שרה-חיה ואדי דריבן ז"ל

רועם ובמבטא אמריקאי. שאלתי אותו אם יש לו גם שם פרטי, אז הוא אמר: ’אדי'." היא נזכרת בחיוך. ”בפגישה עצמה, ישבתי בלובי של בית המלון וראיתי פתאום איש גבוה עם גב רחב והליכה שאי אפשר לפספס. קראתי בקול ’אדי' והוא ענה כמעט בלי להסתכל: ’רגע, אני רק הולך להשתין.' ככה בלי גינונים. כשדיברנו, ראיתי נדיבות יוצאת דופן ומוח נפלא שהמציא פתרונות לכל החוליים של מדינת ישראל. פשוט נשביתי בקסמו. שאלתי אותו מה לדעתו עם ישראל צריך לעשות, והוא אמר; ’מה שצריך לעשות זה להרוג מספיק ערבים 40-30 ולשפוך מספיק דם, כדי שיהיה כאן שקט שנה. אחר כך צריך לחזור על אותה פעולה.' באותו זמן לא ידעתי בכלל מה זה מתנחלים או מה זה ערבים, אבל הרגשתי אמת גדולה במילים שלו, והאמנתי לה." ואז את בעצם עוברת לגור בבית שלו? ”אמרתי לו: תשאל את הרב שלך איך זה אפשרי, הרי עוד לא היינו נשואים. הרב אמר שצריך שיהיו עוד אנשים בבית, כדי שלא נהיה לבד. אז באמת בחורים איתנו יחד, וזה 23 כשהגעתי היו במקום היה מאוד מאוד קשה. במכה אחת הייתי צריכה לטפל ולהאכיל המון נערים. תוך כמה שנים כולם התחתנו והמשיכו הלאה, ואז החיים נהיו הרבה יותר פשוטים. תוך זמן קצר התחתנו ואני זוכרת שהתרגשתי, כי זה היה החלום שלי בתור ילדה קטנה: אני, שרה חיה, מתחתנת פה במערת המכפלה, עם אהוב ליבי, במקום שאברהם ושרה ,70 הלכו בו. בשבוע הראשון לחתונה הוא היה בן כמו שסיפרה השדכנית, אבל אחרי שבוע הוא . שאלתי אותו איך הוא 73 וגם 72 ואז 71 היה בן שיקר לי בנושא של הגיל, אבל הוא אמר ’אצל

ומתחילה תהליך של חזרה בתשובה. באותו הזמן התפרנסתי ממכירת אהילים במדרחוב, ותוך כדי התהליך אני חושבת על כך שצ'רנה וקלרה אלו לא שמות יהודיים. למחרת, המורה שלי לטאי צ'י שאל אותי למה אני לא הולכת לצדקת שבתל אביב. הוא נתן לי כתובת ומספר טלפון, ואני התקשרתי. היא אמרה לי ’תבואי'. ככה בפשטות." לצדקת קראו רחל שרעבי, ומסתבר שגם הרב מרדכי אליהו וגם הרב כדורי זצוק"ל היו מתקשרים לשאול בשלומה לעיתים מזומנות. ”אפילו אדי, שמאוד לא התרגש מבבות וקמיעות, מעולם לא הפנה אליה את גבו. הוא תמיד יצא מהחדר שלה כמו שיוצאים מבית כנסת." אומרת שרה בחיוך. ”סיפרתי לה את הסיפור שלי, והיא אמרה לי בנחרצות שהשם שלי הוא שרה ושלא אתן שישנו לי אותו. כמובן שאחר כך עשיתי מה שצריך עם ספר תורה ומניין." סמוך למועד שינוי השם עוזבת שרה חיה שוב את הכול, ומתחילה מחדש בדירה קטנה בבאר שבע. שם היא מקבלת על עצמה משרה קטנה של מורה, שתספיק לתנאי המחיה הבסיסיים שלה, ומתעסקת בשעות הפנויות רק בענייני רוח. ”לא היה לי טלפון, טלוויזיה, כלום. הייתי לבד עם עצמי. מה שרציתי היה לקרוא תנ"ך," היא מספרת. אחרי חמש שנים של בדידות ותנ"ך, מתקשרים אליה ומציעים לה את אדי. הטיפוס נשמע לה מאוד שונה מהחיים הרוחניים שחייתה, אבל היא נענית להצעה. ”כבר בשיחה הראשונה הבנתי שזו לא הולכת להיות פגישה רגילה. הוא התקשר אליי ואמר: ’שלום מדבר דריבן.' שאלתי: ’מי?' והוא ענה: ’דריבן. דלי"ת רי"ש יו"ד בי"ת נו"ן.' ככה בקול

את הבית הגדול הזה, וכמובן שאני לא יכולה לוותר עליו כי אלו הזיכרונות שלי ממנו. אני מעמידה פה דירות וחדרים להשכרה, ואפשר לשכור את המתחם לערבי גיבוש וכל מיני דברים בסגנון. גם שבתות בר מצווה ובת מצווה עושים כאן, ברוך ה'." היא מרגישה מעט לא בנוח לדבר על הפן הכלכלי של כל העניין, אך מבהירה: ”החלבן הקדוש זצוק"ל, שהתייעצנו איתו, אמר לנו: ’אם אתם לא תיקחו כסף, אז יום אחד תצטרכו לבקש כסף', ואני באמת מאמינה בזה." היא קמה ממקומה ומראה לי ציורי קיר מרשימים המעטרים את ביתה, ביניהם ציורים מספר התנ"ך שקיבלה בילדותה. ”אני גרה היום בבית עם ספר תורה, איזו זכות עצומה. הדרך שעשיתי מילדה קטנה שבקושי יודעת עברית בארגנטינה, שבכלל לא נחשבת ליהודייה על פי ההלכה, ועד המקום שבו אני נמצאת היום, שאני יושבת עם חמשת הנכדים שלי שלומדים במוסדות תורניים על הברכיים ומתפללת - זו דרך ארוכה. את הדרך הזאת אני מספרת במופע חדש שיצאנו בו אני ושרון )רוטר( ביתי. כל אחת מספרת את הצד שלה על כל ההתרחקות וההתקרבות והחזרה בתשובה. היום אנחנו באמת החברות הכי טובות והיא מתייעצת איתי על כל דבר. למופע קוראים ”מותר לאהוב" והוא מספר בעיקר על איך עזבנו את הקריירות שלנו, והגענו אל ה'. יש לנו הרבה קווים מקבילים בסיפור החיים." ומה הכי קשה לך בכל זה? ”מה שהכי קשה לי זה לשווק. אני אומנית, לא אשת שיווק. קשה לי עם זה, אז אני נותנת לזה לעבור מפה לאוזן."

|

10

פרתה גוש מבית