סיפור חיים - סיפורו של יוסף (פפו) זרעיה

סיפור חיים סיפורו של יוסף )פפו( זרעיה

2016 , הקשיבה וכתבה : רבקה גינתון-ברנר

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

) זרעיה מסלוניקי

סיפורו של פפו יוסף (

אך אני מרגיש שיד נעלמה , יד הגורל , יד המקרה או יד

" איני יודע מדוע ולמה זכיתי לה , נצל י

ההשגחה העליונה , שלפה אותי מצפ ו רני המוות ודחפה אותי לקראת החיים , " כך אומר לנו ,

סלוניקי ותושב רעננה בן ,

) זרעיה יליד ,

בקול רועד מהתרגשות , אך צלול וברור יוסף (פו פ ,

101 !

מקהילת סלוניקי המפוארת , קהילה יהודית תוססת ויוצרת בחומר וברוח , שמנתה ערב

אלף איש , נותרו לאחר המלחמה רק כ - 0000 ניצולים . אחד מהם הוא

השואה למעלה מ - 55

פפו זרעיה , השריד היחיד מכל משפחתו , שזכה והגיע לגיל מופלג .

שנים רבות לא סיפר פפו דבר על קורותיו בתקופת השואה . הוא הקדיש את כל כוחותיו ומרצו

לבניין משפחתו ולטיפוח הקריירה שלו בבנק דיסקונט . את הזיכרונות הקשים והמרים הדחיק

, שנה בלחץ בני המשפחה , ובמיוחד בהשפעת נכדיו , ניאות לפתוח

והסתיר . רק לפני כ - 10

את סגור לבו .

קשים ובחירות טראגיות – בספר שראה אור

הרצוף

תחילה גולל את סיפור ח – ייו

מצבים

בהוצאה פרטית למען בני המשפחה בלבד . ככותרת הספר נבחרה שורה משל המשוררת

, בגלל מאחר ש , ובכל זאת ". לפני כשנה נשא דברים בטקס

הפולניה ויסלבה שימבורסקה " :

יום השואה בבית הכנסת ע " ש רקנאטי בתל אביב , ולאחרונה חז ר וסיפר את סיפורו המרגש

בראיון מוקלט ומצולם שנערך בביתו במסגרת פרויקט התי עוד המשותף לעיריית רעננה יד ",

ושם " וארגון יד לזהב .ה"

" שנות ילדותי היו שלוות ויפות , " פותח פפו ואומר , והגעגוע ניכר בקולו " . גדלתי בבית חם

ומלא אהבה , עם הורי , אבי משה , שהיה סוחר מכובד ומצ , ליח אמי באָה ( ביאטריס ) , ששמם

של תבשיליה הטעימים יצא למרחוק , אחותי הגדולה , איבון ואחי הצעיר , ויקטור .

1

, ביתנו בשכונה יפה של סלוניקי , היה מרכז לכל ההתכנסויות המשפחתיות . באוזני מתנגנים

ואמי שררו

עדיין השירים שנהגנו לשיר באותם מפגשים ובארוחות - החג המשפחתיות אבי בין .

יחסים של אהבה וכבוד הדדי ו הם היו לנו דוגמה ומופת . היו לנו יחסי שכנות טובה עם

התושבים היוונים , ובין שותפיו למסחר של אבי היו י דידים טובים .

למדתי בבית - ספר תיכון למסחר , שבו למדו רק יהודים מעטים . הצטיינתי במיוחד בלימודי

ת הצטיינו שעתיד ה היתה לסייע לי מא ו ד בעתיד , והיו לי חברים טובים בין

השפה היוונית ,

שותפי לספסל הלימודים , וגם עובדה זאת היתה לי לעזר בהמשך ".

פפו התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה , אבל אחרי שנה נאלץ להפסיק את לימודיו ולחזור

. הביתה

באפריל 1491 כבשו הגרמנים את סלוניקי והחיים השתנו לבלי הכר . עבו ר יהודי סלוניקי

החלה תקופה של רדיפות וסבל , אבל בני משפחת זרעיה הצליחו , בדרך כלשהי , לשמור

- במידת מה על שגרת חייהם , בעיקר הודות לסיוע שקיבלו מצד מכרים ושותפים לעסקים של

אבי המשפחה . גם חבריו ללימודים של פפו , למרות שחלקם ה שתייכו לארגונים פשיסטיים

הירו אותו מספר פעמים מבעוד מועד , מפני תוכניות לפגוע ביהודים , וכך

ואנטישמיים הז ,

הצליח למלט את משפחתו מסכנה .

בחול המועד פסח 1491 נקראו יהודי סלוניקי להתאסף בכיכר ה ברון הירש לקראת שילוחם

הטעו את יהודי סלוניקי לחשוב שהם

, כמובן

, הגרמנים

ברכבות למחנות ריכוז והשמדה .

שהשמועות על אושוויץ הגיעו

נוסעים לעב ודה בפולין ואף ציידו אותם בכסף פולני . , פפו

הצליח לשכנע את הוריו ואת

דרך חבריו בתנועה הלאומנית האנטישמית ),

לאוזניו , שוב (

להמלט עם בנם הפעוט לכפר קטן בצפון מקדוניה ולהסתתר שם . הוא עצמו

אחותו ו

בעלה

ונה שהיתה אז בשליטת האיטלקים . בינתיים

ואחיו ויקטור החליטו לנסות לברוח לאת

בבית שותפו היווני של האב .

התחבאו שניהם

מה רבה היתה תדהמתם כאשר בלילה נשמעו דפיקות בדלת ובפתח עמדו בני משפחתם –

. תינוק הם סיפרו שראש - הכפר והכומר ביקשו מהם לעזוב

ההורים והאחות עם בעלה ובנם ה

כדי לא לסכן את חייהם של כל תו שבי המקום . למחרת , כך מספר פפו ודמעות בעיניו , החליטו

לפניהם כל אפשרות

האב והאם , האחות ומשפחתה ללכת אל כיכר המשלוחים . ראו לא הם

י האכזר ת ללא גבול , שידעתי שהיא פרידה לעולם , ממשיכה

הפרידה הנוראה הזאת ,

" . אחרת

את לבי . לעולם לא אשכח תמונתם צועדים לכיוון הכיכר , זה אחר זה , כשהתינוק

לקרוע

בזרועותיו של גיסי ".ק'ז,

2

פפו ואחיו ויקטור החלו למחרת את מסע הבריחה , רצוף התלאות והסכנות , לאתונה . אחרי

, בדירתה של

שניצלו ממוות פ עמים אחדות הם הגיעו לאתונה והשתכנו , בזהות בדויה ונים כיו ,

אשה מקומית . לפרנסתם עבדו בדו כן מכירות בשוק " . יום אחד , " מספר פפו ," יצאתי לקנות

סחורה וכשחזרתי לדוכן אחי לא היה שם . האנשים סביב סיפרו לי שהוא נלקח על ידי

, הגרמנים כנראה בעקבות הלשנה , ושגם אני מבוקש על ידם .

י אבל א חרתי את המועד . בדלת

כדי לקחת חפצים אחדים ,

תכננתי לברוח וחזרתי ל

דירתנו

אותי ארבעה גרמנים והכניסו אותי לחדר שבו היו בעלת הבית וגם אחי ויקטור .

תפסו

אחי והחלו לחקור אותנו . הם דרשו מא י תנו להודות שאנחנו יהודי

הם העמידו אותי

ם

מול

ואחים . הם יכלו לגלות בקלות את זהותי היהודית על ידי בדיקה גופנית , אבל משום מה , אולי

את אחי מכות

הם לא עשו זאת . עם זאת הכו הם

, ת הבית

בשל נוכחותה של האשה בעל

, שותת דם לא הוציא מפיו הגה . אני עמדתי בפני הדילמה הנוראה ביותר של

נמרצות , והוא ,

: חיי מה עלי לעשות ? ! האם לספר שהוא אחי , ואז אגזור על שנינו גזר - דין מוות , או לשתוק

במשך כל השנים שחלפו רודפת אותי

. שתקתי

לבי נקרע .

? בחיים

ואולי אחד משנינו יוו

תר

השאלה הזאת , איך מתנכרים לאח ? איך בוחרים בחיים רדופי רגשות אשם וכאב בלתי

? פוסק

דקות ארוכות הצביע עלי אחד הגרמנים ואמר :' הוא לא יהודי ,' ואילו על אחי הם אמרו :

אחרי

' הוא קומוניסט ,' לקחו אותו וגורלו לא נודע לי עד היום . נותרתי לבד ."

מרבה ההפתעה התברר כי היא קשורה לפרטיזנים , ארגנה את מסע

לש, הבית - בעלת

ההצלה של פפו . הוא הצטרף לקבוצת פרטיזנים שעזרה לו ולשתי משפחות יהודיות ולאנשים

נוספים להגיע אל חוף הים . שם חיכתה להם סירה שהעבירה אותם לעיר צ ' סמה שבטורקיה .

בהגיעם אל החוף הטורקי סייע פפו לשתי המשפחות היהודיות לקבל את חסותו של הקונסול

משם הועברו כולם

שהטורקים רצו להחזיר . ליוון ן

, היווני וכך הבטיח את הצלתן ,

משום

, שבסוריה ומשם

לאיזמיר , לקהילה היהודית ו, בעזרת הסוכנות היהודית הגיעו ברכבת לח בל

1499 .

לארץ ישראל . זה היה בקיץ

, ר צעד לשקם את חייו ולבנות חיים חדשים . בתחילה עבד כפועל בבית

, החל פפו צעד אח

אןכ

משפחה

בבית הדירות שבו התגורר אצל קרובת משפחתו ,

החרושת לשוקולד . " ליבר "

היתה

שמוצאה מיוון , משפחת שניאור . לבו של פפו נמשך אחר המנגינות המוכרות של פיוטי השבת

הן הזכי רו לו את בית אבא שאבד . בביתם מצא

. ם השכני

והזמירות שנשמעו מדירתם של

פפו לא רק ז י כרונות עבר , אלא גם את בחירת לבו , זהבה שניאור , שאתה בא בברית

הנישואין כעבור זמן קצר .

3

באחד הימים , בעצתו של חבר , הלך פפו לחפש את מזלו בבנק דיסקונט . בבואו יצא לקראתו

- בבית הספר למסחר בסלוניקי . כך

מנהל הבנק , מר רקנאטי , אשר זכר אותו מימי לימודיו

התחיל פפו את עבודתו בבנק דיסקונט , מקום עבודה שהיה עבורו בית במשך עשרות שנים

1495 . פפו עשה את עבודתו בשקידה , במקצועיות , במסירות וביושר

עד לפרישתו

בשנת

והגיע לדרגת מנהל סניף ומבקר פנים אזורי .

יחד עם אשתו הנאמנה והמסורה , זהבה , הקי ם פפו משפחה לתפארת , משפחה שהוא גאה

משת נכדיו ותשעת ניניו .

וריקי ח, ) רבקה (

בה ורווה ממנה נחת – שתי בנותיו , ) בלהה ( בילי

פפו מסיים את סיפורו בא : מרו ו

, בנותי נכדי וניני , לא הכירו ולא יכירו את המשפחה שהיתה לי , אבל הם הפיצוי

, הם"

" . שאבדה

וההמשכיות של משפחת זרעיה

4

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html