קשר עין - גליון 242 - ספטמבר 2014

קשר כתבה 38

המשמעותיות עבור התלמידים. במשך שנות לימודיהם בבית הספר המתבגרים עסוקים בשאלות . הקשורות לזהותם העצמית והגדרת ה'אני' שלהם התלמידים מגיעים לכאן בגיל ההתבגרות ורוצים להיות חלק מקבוצה. חלק מקבוצה גדולה של כלל תלמידי בית הספר או מהקבוצה הקטנה יותר של תלמידים שדומים להם, העיקר להיות בתוך קבוצה ולא בודדים במסגרת. אלה שנים שבהן הם כל הזמן בודקים ומחפשים את השיוך החברתי. התלמיד מגיע לכאן ופוגש נערים ונערות כמוהו. זו קבוצת שייכות אחת. קבוצת שייכות נוספת היא התלמידים השומעים, וכל אחד בוחר מה מתאים לו בהתאם לאופיו, תרבותו, הבית שממנו הוא בא, השפה שבה הוא מתקשר וכו'. מתרחש פה תהליך חיברות גם בתוך כל אחת משכבות הגיל - סגרגציה בתוך אינטגרציה". ולדה, תלמידת כיתה י"א במגמת סיפורה של , מדגים היטב את יכולת הבחירה החברתית. אדריכלות "למדתי עם תלמידים שומעים כל החיים שלי, לא ידעתי מה זה משהו אחר, והיה לי טוב. כשעברתי ללמוד כאן, הרגשתי שאני נמשכת לקבוצת לקויי השמיעה. למדתי את שפת הסימנים והשתלבתי בתוכם. הרגשתי צורך להיות בסביבה חברתית של אנשים כמוני עם ירידה בשמיעה שמבינים אותי ורגישים אליי כמו שרק הם יכולים". הבחירה החברתית של התלמיד יכולה לא פעם להתנגש עם עמדת ההורה שלו, מסבירה צור-עדיני, ומדגימה: "תלמיד שבילדותו נלחמו על כך שישתלב בחברת שומעים יכול להגיע אלינו ולבחור לדבוק דווקא בחברת חירשים, וההורים צריכים להיות מוכנים לכך". אורן, תלמיד כיתה י' במגמת אדריכלות , מרגיש חלק מקבוצה גדולה ולא עושה ורובוטיקה לעצמו הנחות: "בהתחלה הייתי מרוחק כי לא הכרתי אנשים. התלמידים השומעים גם לא לגמרי הבינו מה זה חירש, אבל לאט לאט הם נפתחו לנושא וגם אני הסתגלתי לעולם החדש הזה. היום אני מרגיש שייך, שווה לכולם, ולא מוותר לעצמי". האם אתם מנהלים מעקב אחר הבוגרים של התוכנית הזאת כדי ללמוד אם והיכן אפשר ? לעשות יותר

צור-עדיני: "כן, יש לנו קשר מצוין עם הבוגרים שלנו. אנו מעודכנים בבחירות שלהם ומסייעים להם במעברים. למשל, אנחנו מנצלים אתההיכרותשלנו עם יחידות צבאיות שקולטות צעירים מתנדבים לקויי שמיעה כדי לסייע לבוגרים שלנו להשתלב בהן, וכך גם בנוגע לתלמידים שבוחרים להתנדב לשירות לאומי. אני שמחה לומר, שבראייה לאחור, רבים מהבוגרים שלנו לדורותיהם נמצאים היום בהנהגת קהיליית החירשים וכבדי השמיעה בארץ ומאיישים תפקידים שונים בעמותות וארגונים בתחום. זה גם המקום לציין את השיעור הגבוה של התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מלאה, שעומד על %37, וכן את העובדה שרבים ממשיכים לימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה". מהו לדעתך הרווח העיקרי של התלמידים מכל הדבריםהיפיםהאלהשהתוכניתמעמידהלרשותם? צור-עדיני: "יצרנו כאן מודל לחיים אמיתיים. בנינו גשר בין העולמות. אנו מפגישים את הבוגרים שלנו עם המציאות כפי שהיא, ככל שניתן. אמנם זו רק הכנה וסוג של תחנה בדרך אל החיים האמיתיים, אך הם נחשפים להתמודדויות של העולם שבחוץ. הדבר הזה פועל לשני הכיוונים: התלמידים השומעים לומדים להיות רגישים וקשובים יותר, לראות ולהכיל את מי שמולם, והתלמידים לקויי השמיעה זוכים להתנהל בסביבה חברתית מגוונת ולא נבדלת. הם מתמודדים, מסבירים את עצמם, יוצרים קשרים חברתיים, מנסים להבין מה נכון להם. בתום שלוש השנים בתיכון מקיף יהוד יוצא כל תלמיד לא רק עם תעודת בגרות, אלא גם בבגרות נפשית, המאפשרת לו להתמודד עם העולם, לבחור מסגרת מתאימה, ומקנה לו יכולת להסתדר מול גורמים בירוקרטיים שאיתם מתמודדים אנשים בעלי צרכים מיוחדים במדינת ישראל ועוד. וחשוב מכול, התלמידים מסיימים את הלימודים בתיכון בידיעה שתמיד יש להם מקום לחזור אליו, לשאול, להתייעץ ולפעמים סתם לשתף. תיכון מקיף יהוד עבורם הוא מקום שאליו תמיד יהיו שייכים גם אם סיימו לפני שנים. הבוגרים יודעים שהצוות החינוכי ואני תמיד נשמח לראותם, ואכן כך: כל שנה באים בוגרים לבקר, מתרגשים ומרגשים".

התלמידים השומעים לומדים להיות רגישים וקשובים יותר, לראות ולהכיל את מי שמולם, והתלמידים לקויי השמיעה זוכים להתנהל בסביבה חברתית מגוונת ולא נבדלת