סיפור חיים - סיפורה של מינה וולף (שטיין)
אני זוכרת שחשתי ברעב תמידי במוסקבה. פעם גנבתי בייגלה מביה"ס, או פירות יבשים שדודתי החביאה , ואני ובן דודי שוריק אכלנו אותם בסתר. דודתי נהגה לשמור אוכל לא י זנה, ביתה, שהייתה חולה.
נשלחה לאמה של מינה, ו היוותה
הזו התמונה
תה, מינה ,
אות חיים ראשון שב לכך
בחיים!
מינה, עם בני הדודים שוריק וא י זנה, מוסקבה 1946
אחותה איזנה והאם באותה תקופה , כפי ששמעה מאחותה.
מינה משלימה את
תקורו
במרץ 1944 , כחודשיים אחרי שמינה הוברחה מהגטו, אריה שטיין, בנו של ה דוד מקס, היה פחות בר מזל. הוא ני ספה באקציית הילדים .
בניסיונות לעזור ו אף ניסה להציל את א יזנה , אחותה
מר ינולביציוס משיך מ
יבנ . של מינה סיון האחרון הגיעה איזנה לבושה במעיל שחור עם צווארון פרווה, כדי שת ראה מבוגרת יותר , עם ניירות מזויפים תחת השם דנוטה ( Danute ) , מר ש ינולביציוס הכין עבורה .
אבל לרוע המזל הוא התעכב , וכ שהגיע התברר ש הגטו היה סגור.
אריה שטיין ז"ל ( 1938-1944 )
שלא ינסה למצוא
כשהרוסים עמדו לפלוש לליטא, מר ינולביציוס נעלם. זמן רב קודם לכן הוא הודיע לאבי ןה
אותו אחרי המלחמה.
ל איזנה בונקר בו הסתתר. הדוד סרב
את
כמה ימים לפני שהגטו חוסל ביקשה צרף ד ל י דוד דו המ האם ו הסביר שהבונקר מלא עד אפס מקום . הסירוב הזה הציל את חייה של איזנה.
11
Made with FlippingBook - Online catalogs