כוכב הצפון גיליון 2415

חינוך והורות חוויות

לצערי (ובמיוחד בימים אלו בהם התבשרנו על בחירות נוספות), אנחנו כבר נחשפים להתבטאויות משני צידי המפה הפוליטית שהלוואי ולא היו נאמרות, ואני צופה שהלכלוך והטלות הרפש שניחשף אליהם רק ילכו ויגדלו. אם תשאלו את האנשים סביבכם, כולם יגידו לכם שהם היו מעדיפים לחיות במקום בו אנשים עוזרים ותומכים אחד בשני ולא שופטים אותם רק בגלל שהדעות שלהם שונות. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו ולא באף אחד אחר ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו מעוניינים לחיות במדינה בה האחווה הזאת תתקיים או שנמשיך לתקוף אחד את השני כמו שקורה פה לא מעט? מהטמה גנדי אמר פעם משפט יפה "היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם", עכשיו זה רק תלוי בנו אם אנחנו רוצים שינוי או לא. הפוליטית אנחנו. בזמן שלהם יש את גדולי הקמפיינרים שיושבים ועושים סקרים ובונים עבורם את האסטרטגיה, לנו אין תקציבי ענק ואין לנו סקר שמראה עד כמה אנחנו צריכים ממשלה. ממשלה חזקה. שתעבוד בשביל עתיד טוב יותר לילדים שלנו. הווה טוב יותר. זה ברור שאף אחד מהח"כים לא יישב ימים במיון או ישכב על מיטה במסדרון ותסמכו עליי גם אף לא אחד מקרוביהם. זה נראה כאילו המדינה צריכה אתחול מחדש כולם סובלים: מערכת החינוך שלנו, הגיל הרך, התחבורה, הבריאות, הקשישים שלנו ביניהם גם שורדי השואה. ידעתם שלטובת הבחירות השלישיות מליון שקל? 62 התקציב עלה ב בכסף הזה אפשר היה לבנות עוד בית חולים בצפון למגן את הדרום ויש עוד כל כך הרבה על מה "לבזבז" זה לא שהיינו עומדים במקום ולא מתקדמים, אנחנו רק הולכים אחורה. מלאים בשנאה ובלי אג'נדה. בזמן שיש מי שנלחם שלא היה כלום כי אין כלום, לנו אין כלום, כלום ושום דבר.

היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם אליסף בן יעקב מורים פגומים

אף חדש, גרם לו להיות פחות מכוער. יכולתי להמשיך לספר לכם על הפציעה הפיזית שמלווה אותי עד היום, על השיקום הארוך שעברתי ועל תופעת הפוסט טראומה שהתפרצה אצלי שנים מאוחר יותר ואני מתמודד איתה על בסיס יומי, אך אני רוצה לדבר איתכם על משהו אחר. אחד הדברים שזכורים לי מהפציעה ומהשיקום שלי זו התמיכה המדהימה של עם ישראל והאחדות שנוצרה בעם באותו זמן. האווירה המדהימה שבה כל אחד תומך בשני וההתחשבות באחר, הם דברים שהלוואי והיו קורים גם בעת שגרה ולא רק בשעת צרה.

, נשוי למורן 32 שמי אליסף יעקב, בן ילדים מטריפים ואני 3 המדהימה, אבא ל נכה צה"ל. במהלך 04/01/2009 נפצעתי בתאריך מבצע "עופרת יצוקה" כאשר תפקדתי כסמל . לפני המבצע 51 מחלקה בגולני בגדוד הקצין שלי לקח אותי לשיחה ואמר לי שיש סיכוי שהוא ייפצע ושאקח זאת בחשבון, אז למדתי לעומק את ציר ההליכה שלנו ועברתי בראש על כל האפשרויות כדי שאם הוא ייפצע, אוכל להחליף אותו בצורה הטובה ביותר. רצה הגורל, והוא באמת נפצע. עד היום אני צוחק על זה שהניתוח שעשה כדי לקבל

הורותבזכות

, אמא אקטיביסטית ימית אברמוב מתחת למגדל השן

יצטרפו למועדון שלי, זה שאף אחד לא רוצה להצטרף אליו. מועדון ההורים שילדיהם עברו התעללות במסגרות חינוך. אף אחד לא שומע שם, במגדל השן, את הזעקות הנשמעות למרחוק ומחאות נוספות של אנשים מיואשים: שולמנים, שכירים, הורים, אנשי מקצועות הבריאות ועוד. הייאוש גורם ליותר ויותר אזרחים לוותר על זכות ההצבעה, מחאת "הלא בוחרים". ומי יפסיד מזה? כולנו. בעצם כולנו כבר לא קיימת. אנחנו. בחירות שלישיות. כותבת את זה ולא מאמינה. זה עדין נראה לי כמו אבסורד אחד גדול. ואנחנו תקועים באמצע ולא משנה מאיזה צד של המפה

ובינתיים פה למטה

מתחת למגדל השן. שנה.

שנה שהכל ה ו לך

אחורה.

שנה שאין תקציבים לסל התרופות, שנה שאין משכורת לקמב"צים בדרום, לעובדים הסוציאליים שרצים כבר שנים בכל אזעקה לטפל במי שצריך ולא מקבלים משכורות. ואם תהיתם אז קייטנות בגני ילדים לא יהיו. שני הורים, שלא יכולים 2019 בשנת להרשות לעצמם לא לעבוד ובד בבד לפרנס ונלחמים על כל שקל - יאלצו לשבת בבית בחופשת חנוכה עם הילדים. שנה עברה מאז אושר חוק הפיקוח על אבל הכל מוקפא, אין 3 מסגרות לידה עד וועדות ואין תקציבים ולצערי זו בדיוק הנוסחה שבה עוד ועוד הורים חדשים

כוכב הצפון בפייסבוק

לנו תעשו

צרו קשר

תוכן העניינים

דפים ממוזערים

דאבל קליק להגדלת מסך