קשר עין גליון 256 - ירחון ארגון המורים פברואר 2016

)]. הפדגוגיה 12 ", מסמך אב (גרסא 21- החינוך למאה ה יכולה לקבוע באיזו טכנולוגיה להשתמש, אך היא עצמה מושפעת מהטכנולוגיה. השיתופיות, למשל, שהיא היכולת לשתף מסמכים דיגיטליים באמצעות רשת האינטרנט, משנה את דרכי ההוראה והלמידה, את תוצרי התלמידים ואת דרכי ההערכהשלהם. למעשה, השיתופיות היא דרך נפוצה וחשובה עד מאוד לעבודה, ועל כן היא משמשת יעד בפני עצמו ללימוד. זו דוגמה לשימוש בטכנולוגיה לצרכים פדגוגיים אשר שינתה ומשום כך היא נלמדת בבית 21- את דרכי העבודה במאה ה הספר. מתוקף היותה של למידה משמעותית למידה המספקת ערך ללומד והרלוונטית עבורו הרי הטכנולוגיה יש בה משום יתרון ואתגר בעת ובעונה אחת. מצד אחד, הטכנולוגיה רלוונטית ללומד. היא כוללת כלים תומכי למידה שבאמצעותם הלומד צורך מידע, מייצר מידע ואף נעזר לצורכי חשיבה (כלים לסיעור מוחות או לארגון חשיבה). מצד אחר, למידה משמעותית מיועדת לספק ללומד ערך, ובזה נכללים כלים ומיומנויות להתמודדות עם החיים שמחוץ לבית הספר, הדורשים שליטה בכלים טכנולוגיים שונים וחשיבה טכנולוגית הכוללת הבנה כיצד כלים טכנולוגיים פועלים וכיצד יש להפעילם. האתגר בא לידי ביטוי בקושי ללמוד כלים חדשים לעתים תכופות, שכן, אלו מתחדשים, מתעדכנים ולעתים מוחלפים בכלים אחרים. הטכנולוגיה אפוא מספקת כלים המקדמים את הלמידה להיותה משמעותית, היא משמשת מטרה בפני

החלטות אחרות, ואולי בכלל ראוי להתייעץ עם התלמידים? ייתכן שניסיון לחפש את התרומה של הטכנולוגיה לפדגוגיה,

בלי להבין כי הטכנולוגיה השתנתה וכי הפדגוגיה היא שצריכה להתאים את עצמה, הוא ניסיון עקר להבנות למידה משמעותית [ר' אבני, ע'., רותם ), "למידה משמעותית 2012( ' א : טכנולוגיה מעצבת 2020 http:// משמעות", אוחזר מתוך: ianethics.com/wp-content/

עצמה ללימוד ונעשית לבעלת ערך עבור התלמידים לצרכים שונים הנראים משמעותיים בעיניהם, אך השינויים הרבים בתחום מקשים על מפתחי תוכניות לימודים ועל המורים לעמוד בקצב השינוי, לבחון אילו כלים ראויים לשימוש, וכן מחלישים את יכולת הלימוד של

שילוב של טכנולוגיה ותחומי עניין בחינוך לפי בחירת התלמידים עצמם או לפי הכרת עולמם מעלה שאלות לא פשוטות ובעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת ייתכן כי הדיון בהשפעת הטכנולוגיה על למידה משמעותית לא יוכל להסתיים לעולם

.] uploads/2013/09/deeper-learning-2020-AI-.pdf הדיון בדבר הצורך להכניס את הטכנולוגיה לכיתה או להשתמש בה לצורכי למידה כי היא חלק מעולמם של התלמידים אינו חדש, ולמעשה, אינו מתקיים רק בהקשר של הטכנולוגיה. מלבד העיסוק בטכנולוגיה, הדיון רלוונטי גם לתכנים שהם מעולמות התוכן של תלמידים, והשאלה הנשאלת היא: האם לעשות שימוש באותם תכנים בהוראה, ואולי אף לזכות בתשומת לבם של התלמידים באמצעותם, או שמא לבחור תכנים ראויים יותר? האם הכנסת טכנולוגיה לכיתה, והוראה בהתאם לתכנים הבאים מעולמות התוכן של הילדים, הן בבחינת "חנוך לנער על פי דרכו"? אם אני מעוניין שהתלמידים יבינו חוקי פיסיקה ולא רק ידקלמו אותם, האם יהיה נכון לאפשר לתלמיד להסביר את החוקים ולהביא דוגמאות באמצעות סיטואציות ממשחק כלשהו, כדורגל ), ביצועי הבנה, 1997( ' למשל, שאותן הוא מכיר? [ר' פרקינס, ד

מגוון כלים רחב כל כך במסגרת השתלמויות מורים או בדרך למידה עצמאית. הטכנולוגיה נעשתה לסביבת חיים טבעית עבור התלמידים, אך נשאלת השאלה, האם זו סיבה מספקת לשלב אותה גם בלמידה בבית הספר או שמא מתפקידו של בית הספר לנטרל את הגורמים המפריעים ללמידה גם אם הם חלק מהותי מחיי הלומדים בו? האם הטלפון החכם (הסמארטפון) יכול לעשות את הלמידה למשמעותית או שהוא עלול להפריע לקשב ולריכוז של הלומד ועל כן יש לסלקו מבית הספר? נראה כי אופן השימוש שלנו בטכנולוגיה והפרשנות שלנו לדרך שבה היא תורמת או מזיקה ללמידה הם גורמים דומיננטיים להחלטה אם לשלב כלי טכנולוגי מסוים לצורכי למידה. בהקשר זה עולה שאלה נוספת - מי ראוי לקבל את ההחלטה בדבר שילוב טכנולוגיה בהוראה ובלמידה: מומחה לטכנולוגיה, מורה מקצועי, מחנך כיתה, מנהל שהוא בעל סמכות לקבל

22