החאן - אנטיגונה

Animated publication

אנטיגונה

2

מאת סופוקלס היא אחת הטרגדיות הגדולות בכל הזמנים, במרכזה נערה מרדנית, "אנטיגונה" המתעמתת עם השלטון ומציבה בפניו אתגר ערכי ומוסרי, התנגשות בין חוקי הדת והמדינה, המהדהדים בישראל של ימינו. זהו בוקר יומו הראשון של קראון כשליט תבי, לאחר הקרב שבו הדפו בני תבי את ההתקפה של צבא אַרְגוֹס, והאחים אֶטֶאוֹקְלֶס ופּוֹלִינֵיקֶס הרגו זה את זה. אנטיגונה מחליטה לקבור את אחיה פוליניקס, אשר לחם כנגד המדינה, למרות האיסור המפורש של קראון. אחותה איסמנה מנסה לשווא להניא אותה מכך, אך אנטיגונה מאמינה כי צו האלים קודם לחוקי המדינה. כאשר היא נתפסת בשעת מעשה, היא מודה בכך ללא היסוס. תחילה קראון דן אותה למוות על אף היותה כלתו המיועדת של בנו הימון, אולם בהשפעת יועציו והנביא טירסיאס, הוא מתחרט. בסופו של דבר קראון מחליט לקבור את פוליניקס ולשחרר את אנטיגונה, אך מגלה כי איחר את המועד. הקללה הרובצת על שושלת אדיפוס וההיבריס (חטא הגאווה), שמעוור את עיניהם של קראון ואנטיגונה, הם המביאים עליהם את סופם המר.

אור לומברוזו, שחר נץ

צוות הפקה: ליזי מזרחי הפקה וניהול הצגה: ששון חזם מנהל טכני וייצור: רוני כהן מנהל תאורה וסאונד:

אסף ברזניצקי תכנייה: – תיאטרון החאן אורית הראל יחסי ציבור: יעל אילן צילום הצגה ופוסטר: yaelilanblog.com אלעד אלחרר עיצוב תכנייה ופוסטר: eladelharardesign.com

סופי מולדבסקי עיצוב תסרוקות, פיאות ואיפור: פאולה טימונר, דנה שעובי, יעל טורטן מלבישות: ואדים לוין, בלה קוליקובה תפירה וחייטוּת:

שמעון אהרוני ייצור תפאורה: רואי שוורץ הקלטות סאונד:

תודות: - הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, ירושלים

- ארכיון תיאטרון "הבימה" - ארכיון התיאטרון הקאמרי

עאסם אל-שריף מנהל במה: חאלד חמדאן, איתמר מבורך, אנטון עובדי במה: קוצ'ר, אבישי דהן יונתן לוי, מרטין קנטור, ריינהרד סטו, תאורנים: יצחק סקילי מיכאל אבבו, יהונדב גילת סאונד: רום רזניק עוזר במאי:

משך ההצגה: כשעה ועשר דקות (ללא הפסקה) 2019 באוקטובר 26 : הצגה ראשונה

3

תיאטרון החאן

סופוקלס, הערה על יצירתו ותרגומה שמעון בוזגלו רקע קצר על סופוקלס סופוקלס הוא התמצית של אתונה במיטבה במאה החמישית לפני הספירה – של הדמוקרטיה הראשונה, ואולי גם המוצלחת ביותר מאז ומעולם. הדמוקרטיה הזאת, שהחלה להתגבש אחרי נפילת הטירנים בסוף המאה השישית, ובעיקר אחרי הנצחונות הגדולים על הפרסים בתחילת המאה החמישית, לא היתה יכולה למצוא בן מפואר יותר לביטוי ערכיה. סופוקלס היה לא רק מחזאי פורה שכתב למעלה מחזות, והמצליח משלושת המחזאים הגדולים בני זמנו (הוא זכה בתחרויות המחזות כעשרים 120 - מ פעמים במקום הראשון ומעולם לא במקום השלישי, האחרון), אלא היה גם שותף פעיל ובכיר בחיים הציבוריים, והיה אפילו גנרל. לפני הספירה, ומת תשעים שנה אחר 495 או 496 סופוקלס נולד בקוֹלוֹנוֹס, פרבר של אתונה, בשנת , כשהתחרה נגד אַייסכִילוֹס וניצח אותו 468 . הקריירה האמנותית שלו החלה כבר בשנת 406 כך, בשנת ונגמרה בשנה האחרונה לחייו, כשבחגיגות הדִיוֹנִיסִיָה (המועד שבו נערכו תחרויות התיאטרון) הלביש בשחורים את השחקנים והמקהלה שלו לאות אבל על מותו זה-מקרוב של אֶוּרִיפִּידֶס, הצעיר ממנו. מכל מחזותיו של סופוקלס נשתמרו שבעה בלבד (ועוד פרגמנטים מכמה מחזות אחרים). הרי הם לפי

הסדר הכרונולוגי המשוער: נשות טְרָכִיס, אנטיגונה, אַיאַס, אֶדִיפּוּס המלך, אלקטרה, פִילוֹקְטֶטֶס ואֶדִיפּוּס בקוֹלוֹנוֹס (זה האחרון נכתב בשנתו האחרונה של סופוקלס, והוצג רק לאחר מותו). אנטיגונה נכתב לפני הספירה. 442 אולי בשנת פִיסִיס ונוֹמוֹס

בעולם שנשלט על ידי יחידים (מונרכים) או קומץ משפחות עשירות (אוליגרכים) היתה הדמוקרטיה האתונאית תופעה חריגה ביותר, שעוררה את האינטלקטואלים בעיר לתהיות עמוקות ולוויכוחים עזים על הסדרים החברתיים. אחד מנושאי המחלוקת הלוהטים ביותר באתונה במחצית השנייה של המאה החמישית לפני הספירה התמקד בשאלת הפִיסִיס והנוֹמוֹס, הטבע והחוק – מה יסודי יותר מבין השניים מן הבחינה החברתית? מה מעצב יותר את אופי האדם והחברה? מה משפיע עליהם יותר? למשל, האם העבד הוא כזה מטבעו, או הוא עבד כי הוא נשבה במלחמה? במאה העשרים ובמאה הנוכחית עדיין עוסקים בשאלה הזאת, אם כי אנחנו מעדיפים להשתמש במונחים יותר אנטיגונה חדשים (סביבה ותורשה, למשל). במחזה תורם סופוקלס את חלקו לוויכוח. באופן סכמטי, אנטיגונה מייצגת את החוקים האוניברסליים, את חוקי הטבע, ובמילים אחרות, את הטבע; וקראון מייצג את חוקי המקום והזמן, הנקבעים על-ידי האדם, ובמילים אחרות, את החוק. סופוקלס בוחן שני ייצוגים קיצוניים של טבע וחוק, מעמת ביניהם ומראה שאף אחד מהם אינו יכול להתקיים בנפרד, ולראָיה – סופה המר של אנטיגונה ואומללותו של קראון. , ויקיפדיה Zde : צילום 4 אנטיגונה

על התרגום טרגדיה יוונית עתיקה נהוג לתרגם באחת משלוש דרכים עיקריות: הדרך הראשונה היא תרגום העוקב בדיוק רב ככל האפשר אחר המשמעות המילולית של כל ביטוי וביטוי, ואחר התחביר, באופן פרוזאי לגמרי. אם תרגום כזה נעשה על-ידי מלומד ראוי לשמו, הוא טוב לשני סוגי קוראים: תלמידי השפה היוונית העתיקה, המעוניינים במדד לרמת שליטתם בשפה, ותלמידים מתקדמים ומלומדים אחרים, המתייחסים אל תרגום כאל פרשנות פילוֹלוֹגית לכל דבר. לכל אדם אחר תרגום כזה ייראה, במקרה הטוב, כטקסט הזקוק לעריכה יסודית, ובמקרה הפחות טוב, כיצירה משמימה, שכל קשר בין מה שאומרים עליה לבין מה שעומד מול עיניו הוא קונספירציה חשודה. אין הרבה תרגומים כאלה בעברית, ואין זה מפליא – גם אין כאן לגיונות של קוראי יוונית. הדרך השנייה היא תרגום "ספרותי", כלומר, כזה המנסה להעביר את האיכויות הספרותיות של המקור. הואיל והאיכויות הספרותיות של המקור הן רבות, והואיל ותרגום הוא אמנות הפּשרה, ברור שהדגש בתרגום כזה הוא על-פי נטיית ליבו של המתרגם. יש מתרגמים שינסו לשחזר ככל יכולתם את משקלי המקור, גם אם הם נשמעים בשפתם כמו חצץ בפה. חובבי המשקלים גם נאלצים בדרך-כלל להיזקק לשפה ארכאית ומליצית, עד שהשילוב בין השניים גורם לקורא לתהות בסוף המחזה מה היה תוכנו. מתרגמים אחרים שמים דגש דווקא בפיוט; אחרים ברוח הדברים, או בעיצוב הדמויות, ויש המתעקשים על דקויות השפה. תרגום ספרותי של טרגדיה יוונית, במיטבו, הוא חגיגה ספרותית, אבל כמו כל תרגום ספרותי אחר, הוא מיועד לקריאה, לא להקשבה. הדרך השלישית היא תרגום "דרמטי", כזה המיועד מלכתחילה להיאמר על הבמה. הוא דורש שלוש פשרות בולטות: הוא חייב להיות בהיר ולא מפותל מדי, כדי שיובן מייד על-ידי הקהל; הוא חייב "לשבת" היטב בפיותיהם של השחקנים; הוא חייב להתכופף אל חזונו או אל משוגותיו של הבמאי (תלוי איך מסתכלים על זה). הפשרות האלה עלולות לרדד את הטקסט, להפוך אותו לפשטני, ואולי אף ליטול ממנו את הפיוט. לפעמים תרגום כזה אינו עומד בפני עצמו, והוא זקוק לבימאי ולשחקנים כדי לקבל צבע בלחיים. במיטבו, הוא מאציל השראה על כל המשתתפים ומעניק להם ביטחון. אלה הן, כאמור, שלוש דרכים עיקריות, והן מאפשרות וריאציות רבות, לפי הבנתו וסגנונו של כל מתרגם. בכל מקרה, רצוי שהמתרגם לא ייקח משלושתן במידה שווה, שאם לא כן הוא מסתכן בנפילה בין הכסאות. מוטב שיבחר באחת מהן כמנה עיקרית, ובשתי האחרות כתבלינים. אני בחרתי בתרגום "דרמטי", ראשית, מפני שהמחזה הוזמן על-ידי תיאטרון (תיאטרון החאן, בבימויו של אודי בן משה), שנית, מפני שמדובר במחזה, לא בסיפור או בשיר; שלישית, מפני שהדרך הזאת קרובה יותר לליבי. , הוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי מבוא לתרגום "אנטיגונה" מאת סופוקלס שמעון בוזגלו, מתוך .2019 , מעודכן להפקת החאן ,www.shimonbouzaglo.com/antigonesophocles ,2007 , חמד, תל אביב

יוסי עיני, ארז שפריר, ניר רון

התנשאות האדם ואפסותו ב"אנטיגונה" שרה הלפרין השילוב של קריאון הטועה והשוגה ושל אנטיגונה ההירואית, יוצר את דמות הגיבור הטראגי האידיאלי ב"אנטיגונה". מבחינה מיבנית – קריאון הוא הגיבור הטראגי הראשי. אך מבחינה תוכנית – אנטיגונה אפקטיבית יותר. לפיכך מבחינה מיבנית-תוכנית שניהם הם הגיבורים הטראגיים העיקריים הפועלים זה על זה הדדית ומשלימים זה עם זה את התכונות המייחדות את הגיבור הטראגי וקובעות את טיבו. למסקנהזו השלכהעלמשמעותהיצירהבהמשוקעתהשקפת-עולמו הטראגיתשלסופוקלס. כנגדהתפיסה הדואליסטית הפשטנית המקובלת אז על קיום טוב ורע כמקורות נפרדים ועצמיים בעולם, מניח סופוקלס השקפת עולם מוניסטית על קיום יחסי של טוב ורע בנפש האדם. גם הטוב וגם הרע מקורם באדם – בכושרו, בשאיפתו ובהתנשאותו מצד אחד; ובחולשתו, במוגבלותו ובאפסותו מצד שני. הראשונים מאיצים באדם להתעלות ולפרוץ את כבלי המסגרות הארציות. והאחרונים כובלים את האדם ומסכלים את מאמציו, מכיוון שאינו יודע להעריך נכוחה את גבולות כוחותיו, את טיב המטרות שאליהן הוא חותר ואת מידת בטיחות התנופה של המראתו לגבהים. טעות בחישוב, מישגה בהערכה ושגייה באשליה שאינו טועה – הם מקור אסונו של האדם. הם מביאים אותו לבלבול בין טוב לרע ולדעה כוזבת שהרע הוא טוב. קריאון מכריז בתחילת המחזה ש"לעולם לא" יתן "לרע לגבור על הטוב". אך בהתנשאותו על כנפי סמכות מלכותו הריבונית, הוא רואה את הטוב והרע מזווית ראייה מטעה – מנקודת מבטו הצרה והמצומצמת של שליט שאפתן הסגור בד' האמות של האינטרסים שלו. בטחונו העצמי המוגזם (לרוב תוצאה הפוכה של דיכוי רגש-נחיתות) – אף הוא סוג של טעות בהערכה ובאשליה עצמית – מעיב על שיקול דעתו הצלול ועל כושר החלטתו. הרע (המאושר על ידי אמות-מידה רחבות וכוללות) נדמה לו לטוב (לפי אמת-המידה המוגבלת שלו). וכשהוא מתפכח סוף סוף מעיוורון רוחני ונפשי זה – אינו יכול לצאת מעורו, כלומר: אינו יכול לפרוץ את מסגרות טעותו הכובלת ולהחליט את ההחלטה הנכונה בזמן, בעוד מועד, כשעוד ניתן לו לתקן ולהציל. כך מחמיץ קריאון את אפשרות הצלתו ומחטיא את מטרת פעולתו מראשיתה ועד סופה. כנגד זאת אנטיגונה הקדימה את רגע הקאטאסטרופה על ידי חפזונה לאבד את עצמה לדעת. לולא נואשה כל כך מהר מכל תקוה לעזרה מצד אוהביה ולהחלשת תוקפה של הגזירה, יכולה הייתה עוד להיוושע. אך גם היא היתה לקויה באי-ידיעה. נעלם ממנה שקריאון עתיד לחזור בו מגזירותיו ולבוא בעצמו לבור כלאה על מנת לשחררה ממאסרה. אין ספק שדווקא בגילום מבוכתה וחולשתה הרגעית של אנטיגונה משתקפת ראיית החיים החודרת של המחזאי. סופוקלס ידע שגם גיבורים אינם מלאכים, שגם הם כיתר בני-אדם קרוצים מבשר ודם ושידיעתם את הדברים העומדים לפניהם, למרות היותה עמוקה וברורה, היא בכל זאת לקויה בחסר. מה שאנטיגונה ידעה מראש הוא שהיא עומדת להקריב את חייה על מזבח חובתה ולמות. אך נעלמו ממנה אופן מיתתה המיוחד ופחדה הבלתי צפוי ממנו. על סף ביצוע האיום והגזירה נגדה, כשהיא מובלת לבור האפל לבלות שם בחשיכה וביסורים בלתי משוערים את שארית ימיה, נבהלת אנטיגונה פתאום. הרגשת הבדידות המחרידה והנעזבות מבני אדם ומאלים גם יחד מעוררת בה פתאום את הספק בערך המוחלט של המעשה אשר עשתה. סופוקלס מראה לנו בבירור, שהתמוטטות נפשית ורעיונית זו של אנטיגונה היא רגעית בלבד. אנטיגונה מתחזקת מהר וצועדת בראש מורם אל הקץ המחכה לה. בעוד קריאון מתמוטט לגמרי בלי כל סיכוי לתקומה, הופך אדם שבור, שאמנם נשאר בחיים, אך לחייו אין יותר ערך ושום משמעות.

.1983 – , חורף תשמ"ג 94 , במה – כתב-עת לאמנות התיאטרון שרה הלפרין, מתוך

אנטיגונה

6

אור לומברוזו, ישראל פניאל

מי צדק ומי שגה, קראון או אנטיגונה? דבורה גילולה המחזה אנטיגונה אהוב מאוד על קוראים וחוקרים, הוצג ומוצג בארצות רבות (בתרגום), וזכה לפירושים רבים ושונים הודות לאמירתו המורכבת של סופוקלס שאינה חד-משמעית, ומשום כך מעוררת מחשבה ודיון. השאלה שהעסיקה את החוקרים והפרשנים במיוחד היא שאלה רעיונית, לא שאלה אמנותית: מי צדק ומי שגה, קראון או אנטיגונה. שתי תשובות ניתנו לשאלה: א. אנטיגונה היא שצדקה (עמדה המכונה "העמדה השמרנית"); ב. שניהם גם צודקים וגם שוגים (עמדה שנוהגים לכנותה "עמדת הֶגל", על שמו .)1770-1831 , של הפילוסוף הגרמני הנודע פרידריך הגל

אנטיגונה הצודקת זכתה וזוכה לאהדה רבה. פרשנים רואים בה לוחמת על ערכים נעלים, על זכויות הפרט (יוצאת נגד שלטון הרודנות של קראון), ואפילו על זכויות נשים (פועלת בעוז להגשמת מטרתה, שלא כנהוג וכמותר לנשים). היא היחידה היוצאת נגד צו המלך, נכונה להיענש ולשלם בחייה על הפרתו. להצדקתה נטען כי הפרה צו המייצג במחזה צדק אנושי, בעוד היא נסמכת במעשיה על חוק אחר, חוק לא-כתוב, חוק אלוהי. המחזה כולו פורש כעימות בין חילוניות ודת, בין חובות למדינה וחובות לדת. אנטיגונה צדקה, כי בחרה בצו אלוה. קראון שגה, כי בחר בחוקי אדם. התומכים בדעה שאנטיגונה וקראון גם צודקים וגם שוגים מוצאים צללים בדמותה של אנטיגונה (עקשותה, יחסה הדו-ערכי למשפחתה, גילוי שנאה לאחותה, כפירה באפוטרופסותו של קראון, הפרה של חוקי

פרידריך הגל - מתוך ויקיפדיה

מדינה, חריגה מהמותר והמקובל לאישה, היא "אישה רעה" שסירובה להינשא וללדת ילדים להמשך השושלת פוגע בקרוביה המתים), ואורות בדמותו של קראון (מלך שנהג נכון בהעדיפו את טובת המדינה על טובת משפחה). שניהם נמצאו צודקים בהגנתם על עקרונותיהם, אך שניהם גם נמצאו שוגים, כי עקרונותיהם אינם מוחלטים והם מסרבים להכיר בצדקתה של עמדת הזולת. מגבלותעמדותיהםמתבררות בחלקו השני של המחזה ושניהםמכירים בתוצאותהשליליותשל עקשותם. קראון, שדרש ציות מוחלט לפקודותיו בשם השלטון והמדינה, מודה כי שגה, נענה לדרישת טירסיאס ולעצת זקני תבי ואץ לקבור את פוליניקס ולהציל את אנטיגונה. השינוי באנטיגונה אינו כה חד ובולט כהיפוך דעותיו של קראון, אך שינוי בעמדתה יש. אנטיגונה אמרה שאינה שואפת לנישואים ולאימהות ותראה במותה בטרם עת רווח וישועה, אך מול פני המוות היא מקוננת דווקא על כך, על כי תמות לא נשואה וילדים לא יהיו לה. היא סירבה להכיר בזכות קראון והעיר לצוות עליה שלא לקבור את אחיה, אך בחלקו השני של המחזה היא מודה שיש לעיר הזכות הזאת, וגם מודה שהפרה את החוק. אנטיגונה קיוותה שמענישיה ישאו עונשים כבדים כשלה. בסופו של המחזה התמלאה בקשתה – עונשו של קראון כבד, אולי כבר מעונשה.

.2014 , , הוצאת ליון בוקס, ראשון לציון מבוא לתרגום "אנטיגונה" מאת סופוקלס דבורה גילולה, מתוך

אנטיגונה

8

אודה על האדם רַבּוֹת הֵן הַפְּלָאוֹת אַךְ אֵין פִּלְאִי מִן הָאָדָם. הוּא חוֹצֶה אֶת הַיָּם בְּסַעֲרַת הַחוֹרֶף,

עוֹבֵר בֵּין נַחְשׁוֹלִים ׁהַנְּחוּשִׁים לְשָׁטְפוֹ.

בְּצֶמֶד סוּסָיו הוּא חוֹרֵש אֶת הָאֲדָמָה,

תֶּלֶם אַחַר תֶּלֶם, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

בְּרֶשֶׁת לוֹכֵד הוּא אֶת עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִים,

אֶת חַיּוֹת הַפֶּרֶא ַוְאֶת יְצִירֵי הַיָּם.

בְּתַחְבּוּלוֹת הוּא מַכְרִיע אֶת הַחַיָּה שֶׁבָּהַר, וּמְאַלֵּף אֶת הַסּוּס וְאֶת הַשּׁוֹר הָעִיקֵּשׁ.

לָמַד לַחֲמֹוק מִפִּגְעֵי הָאַקְלִים וּמְחִיצֵי הַמָּטָר הַדּוֹקֵר. וְהוּא לָמַד אֶת הַדִּיבּוּר וְאֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַמְּהִירָה (כְּרוּחַ), וְאֶת הָאוֹפִי הַדָּרוּשׁ לְחַיֵּי חוֹק וְסֵדֶר.

רַב-תּוּשִׁיָּיה הָאָדָם, עִם הַכּוֹל יִתְמוֹדֵד, עִם הַכּוֹל, רַק לֹא עִם הַמָּוֶת – מִמֶּנּוּ לֹא יִמְצָא מִקְלָט.

מתוך המחזה, בתרגומו של שמעון בוזגלו

עופר גרינברג, יוסי עיני, מני גרוס

הפקות קודמות של המחזה בתיאטראות רפרטואריים בישראל 1965 , , בימוי: יוסף מילוא תיאטרון חיפה .1 1978 , , בימוי: עדנה שביט תיאטרון לילדים ולנוער .2 1985 , , בימוי: ברני סיימון תיאטרון חיפה .3 1992 ,' , בימוי: מיכאל גורביץ התיאטרון הקאמרי .4 1996 , , בימוי: ורדית שלפי תיאטרון חיפה .5 2006 , , בימוי: חנן שניר תיאטרון הבימה והתיאטרון הקאמרי .6 הועלתה בתיאטרון החאן ההצגה "אנטיגונה – הבוקר האחרון" – עיבוד מודרני מאת ז'אן אנואי לטרגדיה של 1997 *בשנת סופוקלס, בבימוי גדליה בסר ובתרגום דורון תבורי

מתוך הפקת תיאטרון הבימה והתיאטרון הקאמרי, . מימין: אברהם סלקטר, 2006 , בימוי: חנן שניר אהרון אלמוג, אולה שור-סלקטר, יוסי קאנץ, יוסף כרמון. צלם: ז'ראר אלון. באדיבות ארכיון תיאטרון "הבימה"

מתוך הפקת התיאטרון הקאמרי, 1992 ,' בימוי: מיכאל גורביץ מימין: ניר רון, ארז שפריר, נועה גולדברג צלם: מורל דרפלר באדיבות ארכיון התיאטרון הקאמרי

אנטיגונה – הגרסה המקראית דמיון רב מופיע במקרא בין סיפור זה לבין סיפורה של רצפה בת איה, שהייתה פילגשו של המלך שאול. דוד מוסר לידי הגבעונים את שני בניה של רצפה ואת שארית בית שאול (מלבד מפיבושת בן יהונתן), והם מוקיעים אותם על הצור ולא מביאים לקבורה. זהו עונש כבד מאד, היות שהתורה מצווה לא להלין את המת כדי שהארץ לא (ספר דברים, "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" תטמא. זהו חטא כלפי האל והאדמה פרק כ"א, פסוק כ"ג). בניגוד לאנטיגונה, רצפה אינה מפרה את צו המלך בגלוי, ואינה מערערת על סמכותו. היא מכסה את הגופות של בניה ושל בני מירב בת שאול בשק, ושומרת עליהן מפני חיית השדה ועוף השמים, מתחילת קציר השעורים ועד בוא הגשם. כאשר דוד שומע על המעשה האציל הזה הוא מתחרט, מתרצה, ומורה בעצמו על קבורת הגופות. בניגוד לאנטיגונה, רצפה משיגה את מבוקשה בלי לגרום למוות מיותר נוסף, ואף גורמת למלך להודות בטעותו ולכפר עליה. כתוצאה מכך, גם הארץ מתרצה, והגשם משקה את האדמה אחרי "וַיַּעַל מִשָּׁם אֶת-עַצְמוֹת שָׁאוּל, וְאֶת-עַצְמוֹת יְהוֹנָתָן בְּנוֹ; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-עַצְמוֹת הַמּוּקָעִים. שלוש שנות בצורת: וַיִּקְבְּרוּ אֶת-עַצְמוֹת-שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן-בְּנוֹ בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן בְּצֵלָע, בְּקֶבֶר קִישׁ אָבִיו, וַיַּעֲשׂוּ, כֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה הַמֶּלֶךְ; וַיֵּעָתֵר (ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י"ג). אֱלֹהִים לָאָרֶץ, אַחֲרֵי-כֵן"

10 אנטיגונה

יוצרים

בימוי אודי בן משה – המנהל האמנותי של תיאטרון החאן. בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב, שם הוא מלמד כיום. עונות בתיאטרון חיפה. 6- עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, ו 2 שיחק .2012 – 2006 שימש כבימאי הבית של תיאטרון החאן בין השנים ; בסטודיו למשחק ניסן נתיב שיץ ביים את ההצגות: בסטודיו למשחק יורם לווינשטיין שמוליק ; בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער נפוליון חי או מת, יתוש בראש ת"א (פרס במאי השנה והצגת השנה), הרטיטי את ליבי ; בתיאטרון הקאמרי של זהרה (פרס הצגת השנה) מעגל הגיר הקווקזי (פרס במאי השנה), הנפש הטובה מסצ'ואן אורזי המזוודות, בית ספר לנשים, אמא קוראז', כולם רוצים לחיות, גם הוא באצילים, טרטיף, אילוף הסוררת ; בתאטרון בית ליסין: כטוב בעיניכם, מהומה רבה על לא דבר ; בתיאטרון ליזיסטרטה ; בתיאטרון הבימה: משרתם של שני אדונים (פרס הקומדיה של השנה), בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, הנסיכה (פרס הקומדיה של השנה), הקיץ, נישואים החאן: הלילה השנים-עשר, (פרס הקומדיה של השנה), הקסם הגדול, תעלולי סקפן (פרס הצגת השנה), האמריקאית . הנשים העליזות מוינדזור, נפוליון – חי או מת!, יתוש בראש (פרס הקומדיה של השנה), החולה המדומה .2017 ; זוכה פרס רבינוביץ 2014 ,2010 ,2008 ; זוכה פרס יוסף מילוא 2008 , זוכה פרס רוזנבלום זוכה במילגת קרן אמריקה-ישראל ע"ש שרגא פרידמן ז"ל. נוסח עברי שמעון בוזגלו – בשירותי הספרייה משורר ומתרגם. פרסם שישה ספרי שירה, האחרון בהם, .2017- , ראה אור ב באלכסנדריה

מאת התאוגוניה מתרגם בעיקר מהספרות העתיקה של יוון ורומא. בין השאר, את – מבחר מהשירה הלירית היוונית במאה השביעית לפנה"ס; שד לילה שחור הסיודוס; – מבחר מהשירה חריץ מושחת – כל שירי ספפו; מישהי אני אומרת תזכור אותנו הלירית היוונית במאה השישית לפנה"ס. וכן מבחרים משיריהם של קטולוס, הורטיוס, אובידיוס, ועוד. מדיאה, הקבה, מאת סופוקלס, ואת אנטיגונה ו אדיפוס המלך לתיאטרון תירגם את מאת אוריפידס. הנשים מטרויה ו איפיגניה באוליס מאת בג'ונגל הערים מאת לורקה, ירמה מאת צ'כוב, שלוש אחיות כמו כן, תירגם את ברכט, ועוד. זוכה פרס עמיחי לשירה, פרס ראש הממשלה, ועוד. .www.shimonbouzaglo.com - מבחר מיצירתו ניתן למצוא באתר שלו

יהויכין פרידלנדר, ארז שפריר

תפאורה סבטלנה ברגר – בוגרת ביה"ס ע"ש גרקוב (רוסטוב, רוסיה), והחוג לתיאטרון באוניברסיטת ת"א. אוי אלוהים, יתוש בראש, חקירה חוזרת בעניין בין עבודותיה בעיצוב תפאורה: מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, העולם האחר, הנשים עליזות מוינדזור, דוד וניה, החולה המדומה, חוקר פרטי, גן הדובדבנים, הנסיכה האמריקאית, אהובת דקות 4 בתיאטרון החאן; הדרקון, אותלו, המצליחים, נישואים, קיץ, אושר, צל חולף שניות, האפקט, כלוב העליזים, דונה פלור נשואה לשניים, גרין מייל, רומיאו 12 - ו מלך הכלבים, משרתם בתיאטרון באר שבע; ויוליה, רוחות, רק אתמול נולדה בתיאטרון בית ליסין; של שני אדונים, הים הכחול העמוק, עקר בית, מדליה להרי מקווה, החולה המדומה, בתיאטרון הקאמרי; השיבה, סוס אחד נכנס לבר, עד לא ידע איש הכריות, מחיר הכבוד, בתיאטרון גשר; 12- הלילה ה בתיאטרון הבימה; קוריולאנוס הכיתה המעופפת, מומו, אמיל והבלשים, יותם ויעלי, בתיאטרון חיפה; משהו למות בשבילו בתיאטרון לילדים ולנוער באר-שבע. מלכת השלג במדיטק; ספר הג'ונגל

גן הדובדבנים, אבודים ביונקרס, עפיפונים, הרולד ומוד, הגיבן מנוטרדם, טירונות בלוז, בין חברים עיצוב תלבושות: קוריולאנוס, בתיאטרון הקאמרי; גם הוא באצילים בתיאטרון גשר; שונאים – סיפור אהבה בתיאטרון באר שבע; איש הכריות, מחיר הכבוד, שלוש מסיבות, בתיאטרון הבימה; מירל'ה אפרת, משפחה עליזה, פירורים, ארטון, טנגו ביידישפיל. אהבה אחרונה, החזן מווילנה, ילדי הצל בתיאטרון חיפה; אירמה לה דוס, המקום ממנו באתי .) אמיל והבלשים ( 2008-2009 זוכת פרס הבמה לילדים ונוער לשנים .) מלך הכלבים ( 2017 זוכת פרס התיאטרון הישראלי על עיצוב תפאורה לשנת

תלבושות אורן דר – בוגר לימודי צילום ואומנות, סטייליסט ומעצב תלבושות לסרטים, טלוויזיה ופרסומות. היורשת , בתיאטרון בית ליסין: יתוש בראש מעבודותיו בתיאטרון: בתיאטרון החאן: מי מפחד מווירג'יניה וולף, דולפינים, תה, האגם המוזהב, סופ"ש ,)2018 ,1997( עם תום, החולה ההודי, אהבה זה לא הכל, היופי כן קובע, כטוב בעיניכם, האמת, מדליה להארי, אוצר יקר, בית מרקחת שטרן-בלום, שבטים, סיפור ישן-חדש, לחנך בתיאטרון את ריטה, עקר בית, האבא, הזוג המוזר – הגרסה הנשית, מר גרין, אוסלו. בנות עובדות, הדודה של מנש, כולם היו בניי, משהו למות בשבילו, אמנות, חיפה: החותנת, לרקוד ולעוף, משוגעת, חיזור גורלי, החולה ההודי, . בתיאטרון הבימה: גזע לילה לא שקט, יום במותה של ג'ו, ציפור שחורה, פרק בתיאטרון הקאמרי: פילומנה. , סשה, וניה, סוניה ושפיץ, נשוי במנוסה, מלון ראנדוו, 14- ב', קיזוז, האסיר בקומה ה מלחמת טרויה בתיאטרון הספריה: פשוט לאהוב, כטוב ביניכם, מהומה רבה על לא דבר.

איך למדתי לנהוג, לא כולל שינה, בתיאטרון באר שבע: לא תפרוץ, עקומים, הלילה הקצר ביותר, ענבי זעם. . רוחות (על עבודתו זו היה מועמד לפרס התיאטרון על עיצוב תלבושות), מהומה רבה, הרוזן ממונטה כריסטו שנה, פרויקט 15 , הבועה . בקולנוע: מעגנון עד לוין, שיץ, האדונית והרוכל, חלום ליל קיץ באופרה הישראלית: . בין עבודותיו בפרסום: קסטרו, פלאפון, בנק לאומי אורנג', על קצות האצבעות . בטלוויזיה: וידאו דאנס בת שבע גוטקס, סופרפארם. כמו כן עבד עבור חברות מסחריות ופרויקטים בחו"ל (סין, רוסיה, תורכיה).

12 אנטיגונה

תאורה רוני כהן – הבתולה מלודמיר, השיבה למידבר, מילה של אהבה, דון בתיאטרון החאן: פרלמפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, מלחמה על הבית, קריטון, האשליה, הקמצן, אושר, הקיץ, אותלו, אהובת הדרקון, הנסיכה האמריקאית, תעלולי סקפן, גן הדובדבנים, הלילה השנים-עשר, אוכלים, מולי סוויני, חוקר פרטי, תהלה, האדרת, הצוענים של יפו, דוד וניה, הנשים העליזות מוינדזור, כנרת כנרת, פילוקטטס, שיר ישן, רחוק..., חלום ליל קיץ, נפוליון - חי או מת!, חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק, הפרקליט, נושים, פונדק הרוחות, יתוש בראש, אוי אלוהים, ועוד. האיש שחשב שאשתו היא כובע אישה בורחתמבשורה, אדם לאמתסתם, מלחמה, מועדון האלמנות בתיאטרון הבימה: אהבת חיי, גודביי אפריקה, בתיאטרון בית ליסין: העליזות, מבקר המדינה, בגדי המלך. סרט צרפתי, מראה מעל הגשר, ולנטינו, רוחלה מתחתנת, אמא מאוהבת.

בתיאטרון נשים לא מציירות, קומדיה של טעויות, אפריל הקסום, השחף, הביתה הביתה. בתיאטרון באר שבע: גם הוא באצילים, מעגל הגיר הקווקזי, משפט פולארד, כולם רוצים לחיות, ארוחת טעימות, רישיון לחיים, הקאמרי: ארגנטינה, אמא תרזה איננה, אמסטרדם. בתיאטרון חיפה: פשוט לאהוב, אגדת דשא, אוטוטו זוכה בלוטו, אניהו. על 2006-7 , בשנת האשליה על ההצגה 2003-4 בפרס התיאטרון הישראלי: זכה בקטגורית מעצב התאורה בשנת נפוליון - חי או מת! על ההצגה: 2018 , ובשנת הנסיכה האמריקאית על ההצגה: 2009 , בשנת הקיץ ההצגה מוזיקה יוסף ברדנשווילי – . בעל תואר דוקטור מהקונסרבטוריון 1948 מלחין, מנצח ומרצה. נולד בגרוזיה בשנת הממלכתי בטיביליסי שבגיאורגיה. כיהן כסגן שר התרבות באדג'ריה (חבל ארץ אוטונומי בגיאורגיה), 1992-1993 בשנים שימש מנהל המכללה למוסיקה בבאטומי, בירת חבל הארץ. 1986-1991 ובשנים במקביל לעבודתו היצירתית שימש מרצה באקדמיה למוסיקה בטיביליסי ובמכללה למוסיקה בבאטומי. עלה לישראל. 1995 בשנת כיום ברדנשווילי נמנה עם הסגל האקדמי של בית הספר למוזיקה ע"ש בוחמן-מהטה 46- באוניברסיטה תל-אביב ושל האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים. כתב מוסיקה ל הצגות תיאטרון. יצירותיו בוצעו על ידי מיטב התזמורות 58- סרטי קולנוע ומוסיקה וכ בישראל, ביניהן התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, התזמורת הסימפונית ראשון לציון ועוד. כמו כן בוצעו יצירותיו בפסטיבל ירושלים, פסטיבל "קלאסי בים האדום" באילת, , ובתחרות הבינלאומית לפסנתר ע"ש 2002-2006 בפסטיבל "מוסיקה עכשיו" בתל-אביב, אותו גם ניהל בשנים ארתור רובינשטיין. מחוץ לישראל בוצעו יצירותיו בארצות רבות וביניהן: ארה"ב, גרמניה, אנגליה, צרפת, ספרד, קנדה, איטליה, רוסיה ועוד. לברדנשווילי הוענקו פרסים רבים בארץ הולדתו ובישראל, וביניהם : ,)1988( ), "אמן בר כבוד" של גרוזיה 1987 פרס המוסיקאי המצטיין ע"ש זכריה פאליאשווילי (גרוזיה ,2000( ), פרס ראש הממשלה 1999( ), פרס מרגלית 1998( פרס "אמן השנה" ע"ש מנחם אבידום של אקו"ם ), פרס מפעל חיים מטעם 2012 ,2010 ,2009 ,2002-2003( " ), "מלחין השנה" בפרס "התיאטרון הישראלי 2011 ), פרס אמנויות הבמה ע"ש חנה וגוטליב רוזנבלום 2018 ,2004( ), פרס "מלחין השנה" של אקו"ם 2002( אקו"ם ), פרס השר 2005( ), פרס מפעל הפיס לאמנויות הבמה עייש מיכאל לנדאו 2005( מטעם עיריית תל-אביב-יפו ) ועוד. 2008( לקליטת עלייה ע"ש יורי שטרן בנוסף על פעילותו הפורייה בתחום המוסיקה יוסף ברדנשווילי הינו צייר מקצועי, אשר הציג תערוכות בגרוזיה ובישראל.

13 תיאטרון החאן

משתתפים

קְרֶאוֹן ארז שפריר – בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. שחקן להקת תיאטרון החאן. פרודו . הפקת פרינג': שוליים קשים, פלשתינאית, מקבת, גטו תיאטרון חיפה: (תיאטרון בטון). בויטרה, אטום, החולה המדומה, שלוש אחיות, אנטיגונה, פטרה, תיאטרון הקאמרי: תיקון חצות, רצח, הלילה השנים-עשר, לכול השדים והרוחות, טובים השניים, (זכה בפרס ע"ש רוזנבלום מטעם עיריית ת"א). פעורי-פה

. תיאטרון אורנה מעקב באפילה . תיאטרון באר שבע: הופס והופלה תיאטרון הבימה: הקץ ). תיאטרון המדיטק: 2003( אוצר המילים, הרקדן, מוף ומוריס פורת לילדים ולנוער: מעופפי רישפון והגליל . הצגות בידור: סבא טוביה ). תיאטרון מרגניות: 2009( של העץ שורו, ביפ, איש החשמל, אוסטרליה שלי, סבנה. טלוויזיה: חדר מלחמה, ראש גדול, מגדלים . קולנוע: והתחתון . באוויר, החיים זה לא הכול, כבודו עוץ לי גוץ לי .)2009( בארץ טיק-תק, תתחילי לחייך, זבובים בחופשה, האבטיח, הקץ של העץ עיצוב תנועה: (זכה בפרס הבמה לילדים ולנוער על עיצוב התנועה). מוף ומוריס (זכה בפרס התיאטרון על עיצוב התנועה) תתחילי לחייך, קוביות של (זכה בפרס הבמאי בפסטיבל הצגות הילדים בתיאטרון חיפה). בארץ טיק-תק בימוי: (צוותא). רוצי איילה (פסטיבל מחזות קצרים בצוותא). סדר מוכרח להיות, כמו אצל צ'כוב (חני הפקות). שוקולד אוי בתיאטרון המדיטק (זכה בפרס הבמה לילדים ונוער על הבימוי), מוף ומוריס (תיאטרון החאן). הדלת ממול (תיאטרון החאן). אלוהים הקיץ, נישואים, בידרמן והמציתים, משחיז הסכינים הסיני, המצליחים, הקסם בתיאטרון החאן השתתף בהצגות: חוקר פרטי, (זכה בפרס התיאטרון על תפקיד משנה) הגדול, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השניים עשר משחק של אהבה ומזל, דוחקי הקץ, הקומדיה של קאלנדרו, הצוענים של יפו, אדם הוא אדם, כנרת כנרת, נפוליון – חי או מת! (סר הנשים העליזות מוינדזור (ארגאן), החולה המדומה (סילבסטר), תעלולי סקפן בימים אלה משחק בהצגות: (הפסיכי), חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק (תחת המלצר), חלום ליל קיץ ג'ון פלסטף), (שנדביז, פוש). יתוש בראש

14 אנטיגונה

אַנְטִיגוֹנֶה אור לומברוזו – בוגרת הסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. (בימוי: אלירן מלכה) בתפקיד הבלתי רשמיים (סרט קצר), רחוב דומינו קולנוע: חלי כהן. .2005 ובפסטיגל טרזן וג'יין השתתפה במחזמר בדמי (פיה / נריסה), חלום ליל קיץ בימים אלה משחקת בהצגות תיאטרון החאן: (אז'ני). יתוש בראש (ריבה, פלונית), פונדק הרוחות (תרצה) ימיה על משחקה בהצגה 2017 זוכת פרס התיאטרון הישראלי כשחקנית המבטיחה לשנת . בדמי ימיה עקיצה טבעית, התקפת לב, סטריאוטיפי, תיאטרון: אנסמבל "ציפורלה". הצגות: הממונה על (בימוי: אודי בן משה), מלון רנדוו בתיאטרון הקאמרי: .Odd birds (כתיבה לא דובים ולא יער (בימוי: איציק וינגרטן). בתיאטרון המדיטק: משאבי אנוש . פסטיבל עכו: ארץ פוק, אני דניאיל חארמס, כל דבר חיי צריך ובימוי: אלי ביז'אווי). . פסטיבל חיפה להצגות מדיאה . תיאטרון נחמני, אנסמבל עיתים: אמסטרדם בלוג . אגדת הילדה והעורבים ילדים: . מעבר להרים ולגבעות, סרק, לב שקט מאוד קולנוע: בלאקספייס ) – בתפקידאלה, 3 (עונה כיפתברזל, גירושיםמאוחרים, חופשתקיץ, רון טלוויזיה: (הפקת רשת) – בתפקיד נטלי. אִיסְמֶנֶה סוזנה פפיאן – .2011-2014 לימודים: סטודיו למשחק ניסן נתיב

החולה בימים אלה משחקת בהצגות: נפוליון – חי או מת! שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגה תקלה טכנית, פונדק (איריס), העולם האחר (העלמה אן פייג'), הנשים העליזות מוינדזור (לואיזון), המדומה (אנטואנט). יתוש בראש (נעמי), הרוחות

15 תיאטרון החאן

אֶוּרִידִיקֶה כרמית מסילתי-קפלן – בוגרת ביה"ס לאומנויות הבמה "בית צבי". , מלגה ע"ש משה זעירי 1996 מלגות: זוכת מלגות לימודים: קרן אמריקה ישראל .1994-5 , מלגה ע"ש ירון ירושלמי ומלגה ע"ש עדה בן נחום 1996 ויאמר וילך, וישתחו תפקידים בתיאטרון: תיאטרון הקאמרי – קבוצת אנסמבל עיתים: . סוחרים :2010 , פסטיבל תיאטרון קצר וירא 2.3 , החיים זה לא הכל, המקום, גירושים נפלאים, רמזור, רביעית רן בטלוויזיה: בשבוע, ג'וני ואבירי הגליל, רון, משיח, ויקי ואני, המלון של פיני, דאנסטורי, פמת"א, . רק להיום, נורמאלי וביום השלישי, התחלפות, את לי לילה, מנפאואר, בורג, ארץ פצועה, שבוע ויום, בקולנוע: . הדקות, אנטנה, הבן-דוד 90 מלחמת

הזמרת קירחת יותר, החיים הם חלום, מאכינל, עירם של שחקנית להקת תיאטרון החאן. השתתפה בהצגות: האנשים הקטנים, בידרמן והמציתים, בעלי המתוק ואשתי היקרה, המצליחים, משחיז הסכינים הסיני, סדר עולמי חדש, אהובת הדרקון, חוקר פרטי, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, תמונות מחיי הכפר, עורבים, הדלת ממול, הפרקליט, כנרת כנרת, נפוליון – חי או מת! הנשים (איזבל), אוכלים (בלין), החולה המדומה (זרבינט, נרין), תעלולי סקפן בימים אלה משחקת בהצגות: חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של (היפוליטה, טיטניה), חלום ליל קיץ (גברת מרגרט פייג׳), העליזות מוינדזור (רמונד). יתוש בראש (פאלאטי), אנרכיסט מפוקפק

הַיְמוֹן שחר נץ – , זוכה במלגת הצטיינות ע"ש מיקי לאון. 2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א בבימוי ג'ייסון דנינו הולט, ניים דרופ, לא מכניסה את זה הביתה ב"תיאטרון הבית": בבימוי אביגיל רובין ויואב ברתל, עליה היה מועמד לפרס שחקן המשנה שתמות אמן .2018 " בטקס "קיפוד הזהב איך על ההצגה 2018 זכה בציון לשבח על משחקו בפסטיבל הצגות יחיד תיאטרונטו בבימוי מיכאל גורביץ'. שלבים 10- להיות מאושרים ב . סוסי פרא, האחיות המוצלחות שלי טלוויזיה: בבימוי יבגני רומן. הנכם מוזמנים בבימוי משה רוזנטל, בדרך חזרה קולנוע: פונדק הרוחות . בימים אלה משחק בהצגות: כנרת כנרת בתיאטרון החאן: השתתף בהצגה . האיש שחשב שאשתו היא כובע (ליאור), תקלה טכנית, אוי אלוהים (רוח א', כתב),

16 אנטיגונה

שליח איתי שור – .2005 בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, ת"א. זוכה מילגת קרן שרת לשנת (גם במדיטק). המכשפה בבית ממול – יואבי ב 2012 זוכה ציון לשבח בפסטיבל חיפה . בופור, איציק, בלדה ליוסף בקולנוע: , עולם הבובות של גלי, 3 , מקימי, חסמב"ה דור 2 דאוס, דני הוליווד בטלוויזיה: , בימוי: חגי לוי). HBO( הנערים

, אנטון יש ילדים זיג זג , נונו ב צבעים בחול תיאטרון אורנה פורת: נחום גוטמן ב אימא גבינה שוויצרית ב אישה, בעל, בית, . תיאטרון הקאמרי: רועי ב פצפונת ואנטון ב , לקפוץ מעל העננים . תיאטרון הנפש: עידו ב כולם רוצים לחיות , גולגלה ב קוראז' וילדיה . שבע בשבע . צוותא: קול אחד צביקה בן שושן ב עורבים, אדם הוא אדם, שיר ישן רחוק..., הפרקליט, כנרת כנרת, שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: נפוליון – חי או מת! חלום ליל (אברהם סלנדר), הנשים העליזות מוינדזור (קליאנט), החולה המדומה בימים אלה משחק בהצגות: תקלה טכנית, פונדק (שוטר א', שוטר ב‘), חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק (קלאפ), קיץ . האיש שחשב שאשתו היא כובע (קאמי), יתוש בראש (בן החלפן), הרוחות

טֵירֶסִיאַס יהויכין פרידלנדר – בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב. השתתף בהצגות: בתיאטרון הקאמרי עלובי החיים, עוץ לי גוץ לי, המלך ואני, החלילן מהמלין, שלוש אחיות, החולה – כולם ועוד. בתיאטרון בית ליסין – המדומה, נכנע ומנוצח, שירה, אבודים ביונקרס . בתיאטרון יוסף וכותונת הפסים . בתיאטרון העממי – המחזמר היו בני חוץ מנעמי ועוד. הכפיל, בית הקפה של ירח אוגוסט, המיליונרית מנפולי חיפה – ועוד. הקרב על הוועד, ארץ חדשה, החתול במגפיים בקולנוע השתתף בסרטים: פרודים, הרמון, סברי מרנן, המסודרים, החיים זה לא בטלוויזיה השתתף בסדרות: הכל, זהו זה, כל שבת שניה, ארץ מולדת, לשון המראות, מה שנקרא, הלילה - ליאור , ועוד. עורך ומגיש תכנית היחיד על מורים ותלמידים, וניגונים ומעשיות עם כליזמרים. שליין

שיחות אחרי לוויה, אנה גלקתיה, מידה כנגד מידה, הבתולה שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: מלודמיר, האשה מן הים, קולות אחרים, השחף, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, קריטון, מילה של אהבה, האשליה, החיים הם חלום, הקיץ, שימון - הצגת יחיד, אסתרליין יקירתי (עגנון), בידרמן והמציתים, קצרים 2 , אותלו, מלחמה על הבית, אושר, המצליחים, אהובת הדרקון, סוף משחק, הלילה השניים-עשר, הקמצן וחתול, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, הצוענים של יפו, עורבים, בוצ'ה, דוד וניה, מתחזקים – ועוד. הצגת יחיד, כנרת כנרת, נפוליון – חי או מת!, נושים הנשים (בראלד), תהלה, החולה המדומה (אחאב), אוכלים (זֵ'רוֹנְט), תעלולי סקפן בימים אלו משחק בהצגות: (פושט יד, פונדק הרוחות (דויל), העולם האחר (אגאוס, ספונג'), חלום ליל קיץ (פרנק פורד), העליזות מוינדזור (פינאש, בטיסטן). יתוש בראש אימפרסריו),

17 תיאטרון החאן

יועץ צבאי יוסי עיני – בוגר בית הספר למשחק "בית צבי". זכה במלגות ע"ש: ירון ירושלמי, עדה בן-נחום, קרן אמריקה ישראל. . ב"קבוצת הצעירים מריוס, הברווזון – המחזמר השתתף בהצגות: בתיאטרון הבימה: , מופע אימפרוביזציה, מלחמת 22 מנדראגולה, מילכוד של תיאטרון הבימה": (עם הצגה זו הופיע בפסטיבל למחזות גרמניים, פראג). אחים, מעגל הגיר הקווקזי . ילדי העגלות, רימון בין לבבות בפסטיבל חיפה להצגות ילדים: אנחנו לא כאלה, נוימן, גנרל שוורצפוט במדבר סהרה, בטלוויזיה השתתף בהפקות: . עשרים פלוס, ספי, הדיפלומטים, המיוחדת, כבודו . בית לחם, מפריח היונים, הבן דוד בקולנוע:

חטא, מילה של אהבה, האשליה, מאכינל, החיים הם חלום, בעלי שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: המתוק ואשתי היקרה, אותלו, הקסם הגדול, סדר עולמי חדש, מלחמה על הבית, גן הדובדבנים, אושר, הנסיכה האמריקית, הנון של ראש העיר ירושלים, ירושלים החדשה, דוחקי הקץ, הקמצן, הקומדיה של קאלאנדרו, המקצוען, הצוענים של יפו, המחיצה, אדם הוא אדם, הפרקליט, נפוליון – חי או מת! חקירה חוזרת בעניין מותו (תזאוס, אוברון), חלום ליל קיץ (נבות היזרעאלי), אוכלים בימים אלו משחק בהצגות: (הומנידס). יתוש בראש (קווסטורה), המוזר של אנרכיסט מפוקפק . אותלו – שחקן בתפקיד משנה, על תפקיד יאגו בהצגה 2007 זוכה פרס התיאטרון הישראלי

יועץ מדיני ניר רון – . השתתף בהצגות: בתיאטרון 1990 , בוגר הסטודיו למשחק בהנהלת ניסן נתיב החולה המדומה, ראש משוגע, הכבש הששה עשר, אנטיגונה, מעופפי הקאמרי - . מפתח הלב . בהצגת היחיד האבן והשושנים, המוזג 1990 . בפסטיבל עכו רשפון , קץ של העץ זוכה פרס הבמה לילדים ונוער על שחקן השנה בתפקיד משנה ב ; זוכה פרס תיאטרון החאן ע"ש מיכה שגריר על 2014 , ; זוכה פרס רוזנבלום 2008-9 .2016 , מצויינות אמנותית האישה המופלאה שבתוכנו, טוני שחקן להקת תיאטרון החאן. השתתף בהצגות: היפה, מיס ישראל, החתונה, צוואתו של כלב, הנסיכה איבון, אנה גלקתיה, אנטיגונה, נוף ילדות, שש דמויות מחפשות מחבר, מידה כנגד מידה, כנגן המנגן, השיבה למדבר,

נדל"ן, דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו, חיל פרשים אנו, לוקאס הפחדן מתוך לוקאס, הכלה צייד מילה של אהבה, צל חולף, האשליה, החיים הם חלום, הזמרת קירחת בשיתוף תיאטרון הבימה, הפרפרים והמוות יותר, בידרמן והמציתים, נישואים, אותלו, המצליחים, הקסם הגדול, סוף משחק, הקץ של העץ, מלחמה על הבית, אושר, גן הדובדבנים, אהובת הדרקון, הלילה השנים-עשר, חוקר פרטי, דוחקי הקץ, הקמצן, תמונות מחיי הכפר, הקומדיה של קאלאנדרו, דוד וניה, הצוענים של יפו, המחיצה, פילוקטטס, שיר ישן רחוק..., כנרת כנרת, נפוליון – חי או מת! חלום ליל (שמעי), אוכלים (ד"ר דיאפוארוס), החולה המדומה (פרימו לוי), הזהו אדם? בימים אלו משחק בהצגות: תקלה טכנית, פונדק (פיזאני), חקירה חוזרת בעניין מותו המוזר של אנרכיסט מפוקפק (פילוסטראטוס, פק), קיץ (פראיון). יתוש בראש (בעל תיבת-זימרה), הרוחות

18 אנטיגונה

מקהלה מני גרוס – . מוזיקאי יוצר יליד ציריך (שוויץ). 2016 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים – עונה עלילות ארץ גושן (עדן הבן), 2,3 – עונה האחיות המוצלחות שלי טלוויזיה: ("במכונית"). 6 – עונה הכוכב הבא (יוחנן), 6,7 (כתיבה ובימוי: ירון כפכפי ואורי מבצע קומיקס בתיאטרון לילדים ונוער "גושן": (כתיבה ובימוי: אורן יעקובי ואורי אומנותי). דנידין וספינת המעפילים אומנותי), מוסיקה: הופעות בארץ ובחו"ל עם להקת "קלפטע" (זוכה פרס המוזיקה ע"ש ז'אן ז'אק גולדברג). לאחרונה שיחרר ארבעה סינגלים פרי עטו ורץ במופע יחיד שיצר. המופע משלב מוסיקה אלקטרונית עם לחנים אתניים וטקסטים בגרמנית, אנגלית ועברית. מקהלה עופר גרינברג – .2018 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ת"א

. הלב של עמליה, לאהוב את אנה, הלילה הארוך ביותר בטלוויזיה: . קטנצ'יק, שמונה בעקבות אחד, ההבטחה בתיאטרון הילדים "הקיבוץ":

מקהלה ישראל פניאל – .2017 בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים

. שערי גן עדן, דוד (פסטיבל עכו), בוז'ולה, מחר נצחק, הטקס שלא היה בתיאטרון: Exodus to Shanghai בבימויו של עמוס גיתאי. רכבת קלה בירושלים בקולנוע: Anthony Hickox בבימויו של . ארץ גושן, הכפולה, ידעתי בטלוויזיה: מוסיקה: מופיע עם להקתו במופע מחווה לבוב דילן.

סוזנה פפיאן, אור לומברוזו

עמדה ושאלה – למה? מרינה קיגל

שנאמה בוועידת האקלים באו"ם, לא יורד 16- כבר שבוע ימים ששמה של גרטה טונברי, המתבגרת בת ה מהכותרות. הנאוםשלה הפך למגה ויראלי, הבעותהפניםשלה הפכו לממים, ומומחי רפואה ופסיכיאטריה אבחנו אותה בשידור חי - אף על פי שהיא לא הסתירה כלום מאף אחד. אז למה גרטה כל כך מעצבנת אחרים (ובעיקר גברים?), בואו ננסה לעשות סדר.

הקטע של גרטה טונברי הוא שהיא מנפצת חלומות. ואנחנו לא מדברים רק על חלומות ש"הכל בסדר עם האקלים בעולם ושלא מצפה לנו אסון אקולוגי", אלא גם חלומות על איך ילדה בת צריכה להיראות ולהתנהג. 16 גרטה, כמו שבטח שמתם לב, שוברת את כל השבלונות. במקום להתעסק בטלפון, סלפי או צלילה לקורות חייהם של אריאנה גרנדה ואד שירן; ובמקום לחלום על שמיניסט חתיך או להתערב עם החברות שלה מי תהיה הראשונה שתצא איתו – היא עומדת שם על הבמה ומטיחה באנשים מילים, או אפילו יותר גרוע – היא מטיחה בהם דעה. בסופו של דבר, גרטה מייצגת פער בין-דורי – אבל עם טוויסט. מרד נעורים במלוא מובן המילה, אבל במקום כאוס הורמונלי רגיל, היא מתבררת להיות יותר בוגרת מאיתנו. אפשר לא להסכים איתה, אפשר להמשיך לחיות בשאננות, ואפשר לגחך על

, ויקיפדיה Anders Hellberg : צילום

הדרמטיות שלה. כי הרי כולנו התרגלנו לראות סביבנו טינייג'רים זועפים שתקועים במסך ומתקשרים עם העולם באמצעות משיכות כתף ואימוג'י. אנחנו נרטון על זה עד אינסוף, נגיד "הדור הזה" בצקצוק שפתיים, ואז, כשניתקל ב"דור הזה" פנים אל מול פנים, נירתע בגועל. גרטה טונברי לא צריכה את האישור שלנו, היא לא צריכה את האישור של אף אחד, והיא מעצבנת בדיוק כמו שז'אן ד'ארק עצבנה פעם את הכנסייה, וכמו שרוזה פארקס עצבנה פעם את האוכלוסייה הלבנה. אישה שקמה נגד הבניה חברתית. וזה, ככל הנראה, הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות בעולם שלנו. "היא דיברה אמת, כשהשקר היה סוג השיח הנפוץ ביותר; היא הייתה כנה, כשלכנות כבר לא היה ערך; היא עמדה בהבטחות שלה, כשלא ציפו לכך מאף אחד... היא הייתה מלאת חמלה, כשהאכזריות הייתה חוקית... היא הייתה איתנה בדעתה בעידן של חוסר אמונה מוחלט ולעג... היא הייתה מלאת תעוזה, כשהתקווה והאומץ היו מילים שנעלמו מלב האומה..." מרק טווין כתב את זה על ז'אן ד'ארק, העלמה מאורליאן, כמה מאות שנים אחרי הוצאתה להורג בעוון שנה? אם נחיה, נראה. 200-300 כפירה. האם יהיה מי שיכתוב משהו דומה על גרטה בעוד

mako גברים עמדה ושאלה – למה? מרינה קיגל, מתוך

2019 בספטמבר 27 ,

20 אנטיגונה

דת ומדינה פרופ' ישעיהו ליבוביץ

[...] למעשה, הדת והמדינה לא נפגשו מעולם על מישור רעיוני או מעשי משותף: בתודעה הדתית יש לדת משמעות ערכית – כעבודת ה', הדת היא תכליתו של האדם ושל הקיבוץ האנושי, העם; למדינה אין אלא משמעות אינְסְטרוּמנטאלית בלבד – ככלי לסיפוק צרכים מסוימים של האדם ושל העם. והיחס הזה קיים ועומד גם כשהדת רואה את סיפוק הצרכים הזה כלֶגיטימי וסומכת את ידה עליו. לעומת זאת המנגנון השלטוני מטבעו רואה את עצם קיומו כתכלית העם; את הדת הוא משתדל לנצל לצרכיו, ואם הדבר אינו עולה בידו – היא בעיניו גורם מפריע ומזיק. משום כך, המפגש בין עולמה של התורה לעולמה של הרשות המדינית – גם זו המוּכּרת מבחינה דתית – היה תמיד מפגש של מאבק: המלכים מול הנביאים "עוכרי ישראל"; מלכי בית חשמונאי הצדוקים מול חכמי התורה. מהותה וגדולתה של הדת בכך שהיא שומרת על עצמאותה כלפי השלטון ומבקרת ללא הרף את פעולותיו, ובדרך זו משמשת תריס בפני הסכנה הנוראה של העלאת האינטרס של העוצמה השלטונית-ממלכתית הלאומית לרמת ערך עליון. דת המזדהה עם השלטון ומעמידה את עצמה בשירותו מתנוונת ונעשית עבודת אלילים – האומה, הארץ, המדינה. [...] מדינת ישראל, שחידשה בימינו את העצמאות המדינית היהודית, אינה "מדינה יהודית" במובן של מדינת היהדוּת, אלא היא מדינתו של העם היהודי כּמוֹת שהוא היום. מאחר שעם זה אינו מוגדר עוד כעמה של היהדות – היהדות כתוכן הלאומי המקובל ומוסכם על הכל – גם מדינתו היא חילונית במהותה, גם אם הרוב המכריע של אזרחיה רואים בה את המשכה של ההיסטוריה של העם היהודי, שאכן היתה ההיסטוריה של היהדות. דת ישראל, כיֵשוּת רעיונית וכיֵשוּת עובדתית, מוסיפה להתקיים; אך המציאות הפוליטית הקיימת טשטשה את העימות הגדול שהיה קיים תמיד בינה ובין המדינה. העימות הזה נמנע על-ידי הסכם (לא-מפורש) בין שני המחנות, הסכם שתוצאתו היא משטר מדיני וחברתי שהוא חילוני מיסודו, אבל מקושט באביזרים השאולים מן המסורת הדתית של העם היהודי. הסכם זה, הבנוי על השתמטות מן המאבק על התכנים הערכיים של המציאות הלאומית, הוא מקור לשחיתות דתית, מוסרית ואזרחית גם יחד. למצב זה אין תקנה אלא בהפרדת הדת מן המדינה; רק הפרדה כזו תאפשר מאבק פוליטי, חברתי, תרבותי וחינוכי גלוי ביניהם – מאבק הכרחי לחיוניותה של לאומיות יהודית – כפי שהיה לכל אורך ההיסטוריה של עם ישראל. , עורך ראשי: "האטלס ההיסטורי – תולדות עם ישראל, מימי האבות עד ימינו" פרופ' ישעיהו ליבוביץ, מתוך .1993 , אלי בר-נביא, הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב

איתי שור, ארז שפריר

שחר נץ, כרמית מסילתי-קפלן

סוזנה פפיאן, אור לומברוזו

אודי בן משה מנהל אמנותי: | אלישבע מזי"א מנכ"ל: , יגאל בן אריה, רותי דיסקין, ויקטור הראל, יוסי הראל, גורי זילכה, אבי חפץ, יעל חקלאי- עמוס אונגר – יו"ר חברי הוועד המנהל: קאופמן, מיכה טל, סאלי לוי, מיכל לקס, ינון עוז-ארי, תמר פיינברג, ענת פינסטרבוש, יון פדר, פלורה צדוק, יובב צור, ענת צור, ד"ר רענן קופ, יובל קורן, ניסן רז, אורי שרף הלל שטיינברגר – יו"ר; בני בן צבי, יוסי שובל חברי ועדת ביקורת: שחקני להקת תיאטרון החאן: נטלי אליעזרוב, יואב היימן, אודליה מורה-מטלון, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, סוזנה פפיאן, ויטלי פרידלנד, יהויכין פרידלנדר, עירית פשטן, אריה צ'רנר, ניר רון, איתי שור, ארז שפריר שחקנים להצגה: יובל אורון, תמר אלקן, אדי אלתרמן, דודו בן זאב, גיא גורביץ', יהב גל, מני גרוס, עופר גרינברג, אריאל וולף, אור לומברוזו, רן לשם, יעל אסתר מור, שחר נץ, יניב סגל, ישראל פניאל, אבי פניני, נילי רוגל. צוות תיאטרון החאן: רוני מנהל תאורה: ששון חזם; מנהל טכני וייצור: דפנה לוטן; מנהלת שיווק: ברטה שטרית; חשבת ומנהלת אדמיניסטרטיבית: עוזרת מנכ"ל אורית הראל; דוברת: אסף ברזניצקי; מפיק אמנותי: אירית בלומנפלד; מנהלת מכירות חוץ ומחלקה חינוכית: כהן; קרן אחראית מנויים: מרינה ברייטר; הנהלת חשבונות: ליזי מזרחי, יהודית כץ; ניהול הפקה: נעמה אֶנוֹש; ומזכירת התיאטרון: מיכאל אבבו, יהונדב טכנאי קול: יונתן לוי, מרטין קנטור, ריינהרד סטו, יצחק סקילי; תאורנים: עאסם אל-שריף; מנהל במה: ברק; פאולה טימונר, דנה שעובי, יעל הלבשה ואביזרים: חאלד חמדאן, איתמר מבורך, אנטון קוצ'ר, אבישי דהן; עובדי במה: גילת; נועם בן יונה, תמר ישעיהו-טל, ליאור משל, סמדר קופאים: ספיר זוהר; אחראית קופה: סופי מולדבסקי; איפור ופיאות: טורטן; , גאיה אלשטיין, מתן בעהם, נאוה ברנר, טליה גבעון, רותם (מנהל מכירות) ישי שורבה מח' טלמרקטינג: קרמר, חני שרייר; גבעוני, שלומית גליק, קרן יניב, קארין כהן, נעה לקסר, טל מרקובסקי, אביב פולינס, שושי קנדל, ניצן שי, ספיר שער, אביטל אור אונגר, סיון בוכהיים, דוד ברנט, גיורא חסון, מיכל כספי, שירה מזרחי, מעיין צוק-רן, דיילים: אורי פישר; אחראי דיילים: שרמן; מחמוד גית עובד הבית: אורי קרן; עו"ד עמי פולמן יועץ משפטי: | רו"ח יאיר אלון מבקר פנים: אגודת ידידי תיאטרון החאן: אגודת ידידי תיאטרון החאן הוקמה במטרה להבטיח את המשך קיומו של התיאטרון, לעודד את העשייה התרבותית והאמנותית המפוארתשלו ולבסס אתמעמדו הציבורי. חברי אגודת הידידים מוזמנים להצגות הבכורה החגיגיות ולקבלות הפניםשלאחריהן, נחשפים בפני העשייה התיאטרלית, נפגשים עם יוצרים ומוזמנים לאירועים מיוחדים. חברות באגודת הידידים כרוכה בתרומה שנתית לתיאטרון. naama@khan.co.il : נשמח לצרף ידידים נוספים. להתקשרות עו"ד חגי שמואלי יו"ר אגודת הידידים: נירה וישראל ברטל, דברה ולואיס גרבר, חיים זקן ודגנית דוגה, רנה ומאיר חת, ג'ואנה ואברהם קושניר, דורותי שוחרים /// וגובי קרטס מיכל ועמוס אונגר, יעל ורמי ארז, רוז ואליהו בן טובים, נורית ואהל הרמן, דן זיסקינד, ארנה ואדוארד כהן, תחיה עמיתים /// ואברהם סנפירי, לסלי סבה וורדה שיפר, נירית צ'רננסקי, שלומית ופלג רדי, אליס שלוי, גאולה שמואלי, דורית וחגי שמואלי רונית ואפי אברמזון, פרנסיס וברוס אופנהיימר, אורה ויעקב אחימאיר, בתיה ארטמן, שרה ארנסון, עליזה אשד, רות ידידים /// בורמן, דורית ויחזקאל ביניש, מירלה ושרון במברגר, ניצה בן-אלישר, יגאל וללי בן אריה, משה בן יעקב, עופרה בן יעקב, רובי ובניה בן-נון, נטע בן פורת, אורי ומיקה בנקי, סוניה וזמיר בקל, רמי בר גיורא, נעה וישראל בר גיל, נורית ואמתי ברקול, חביבה וחזי ברקלי, רבקה ויאיר גוטמן, רות גילאי, מזל גרטין, דינה ויורם גרינשפן, דפנה גרנות, נעמי דדון, נעמי וינד, מירה ויינשטין, רחל ויהודה וייס, אילנה ויורם וקשלק, יהודית זליג, ציפי זרנקין ויואב איגרא, פרנסין וראובן חזן, נחמה חסון, נעמי ואבי חפץ, רות חשין אפרת ומיכה טל, דליה טלמור, ליטל ידין, איטה ילין, דבי ועמוס יפה, נאוה וחיים יפה, ארי כהן, עופר ותהילה כהן-כהנא, עמליה כהן, שרה כהן, רעיה ואביעד כהנא, מאיה וברק כלב, אורי ותמר לומברוזו, חבצלת לורברבוים, דינה ושלמה מור יוסף, אורנה מחנאי , הני מיטלמן, רות מירון, רפי מרון, רחל מרין, טלי ודני נווה, אסתר נרקיס, שמחה סיגן, רות ומיכאל סלע, תחיה והרי ספיר שרה עצמון, ענת ואלכס פינסטרבוש, לינה פישר, ברוריה פרסבורגר, נעמי ודוד קאסוטו, דב קולני, יהודית קרפ, שילה וצבי רביב רונית ושלמה רבינוביץ', ברטה רג'ואן, ציפי רומן, זיוה רותם, אורנה וצלי רשף, תמר שילה, תמר שנהר, יהודה שפירא, אביבה ויואל שר, תמי ואורי שרף, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות

"בכל אחד יש שטן קטן. השאלה היא מה גורם לו להתעורר."

“נולדתי לאהוב, לא לשנוא”. מתוך המחזה

www.khan.co.il kupa@khan.co.il 02-6303600 :' טל

מרכז החאן (ע"ר)

Made with FlippingBook - Online catalogs