סיפור חיי - סיפורו של אורי שלו

עבודה בכרומגן

חשבתי על תפקיד בטחנת הקמח , התכוונתי להתמקד במספר מוצרים מיוחדים וחשבתי להתעסק בזה - לי הייתה תמיד תחושה שאני להתפרנס . לא לכולם בקיבוץ הייתה

חייב

תחושה כזו ...

אבל אז הגיע מנהל ״ כרומגן ״ והציע לי את תפקיד בכרומגן וזה גמר את כל ההתלבטויות . התפקיד שהוצע לי היה של ״ מנהל יצוא ״ למרות שהיה חסר לי ידע בסיסי בנושא . לקחו בחשבון את העובדה שאני שולט בכמה שפות , שכבר הייתי בעולם ה, תנסיתי בכמה שטחים חדשים ושאני עשוי להיות מייצג מתאים .

״האדם הסינתטי״ - היה ברור שאדם

זו הייתה גישה שלקחה בחשבון את רוחב הידיעות של

מהקיבוץ יתאים , פחות התמקדו בהתמקצעות כמו עכשיו . זו קיצוניות שלעיתים , הפריעה אבל היום אנחנו בקיצוניות השניה - לכל דבר מחפשים מומחה לנושא .

הייתה

עם זאת כמובן רצו הכשרה מסוימת , וכדי להכיר את התחום , עבדתי שנה שלמה במה שנקרא אז ״משלוחים״ : כרומגן משווק דרך סוכנים והם מגיעים לקבל את הסחורה , ואני הייתי זה שהיה במגע ע ם הסוכנים והסחורה וככה יצא לי להכיר את דרכי השיווק בארץ ואת הסחורה התחלתי ביצוא .

הלכתי לקורס שנועד שלימד את כל הדברים הטכניים , צורת התשלום , מושג ים כמו l e t t e r o f c r e d i t , משלוח ימי , -, ביטוח כל זה נלמד . באמצע הקורס טסתי נסיעה ראשונה ליוון . זה ק - רה ב 1987 יצוא - לפקידי

היה קורס גבוה יתר למנהלי יצוא , אבל אני הלכתי דווקא לקורס הנמוך יותר , לפקידים , ושם למדתי את המונחים השייכים למקצוע ומובנם .

-ב 1989 נסעתי עם חבר נוסף לפרנקפורט . אז השתתפנו בתערוכה גדולה מרכזית בנושא חימום ואינסטלציה . המקום ענק . ואז פעם ראשונה אנח נו הקמנו דוכן . תחילה זה היה בגודל של עשרה מטר מרובע ותוך ארבע שנים כבר הגענו למאה מטר מרובע .

כשהגענו לתערוכה הבנו שעשינו טעות . כאשר נתקלנו ב לקוחות שהתרש ושרצ ו לקנות את הסחורה שלנו , לא היה לנו כתובת מקומית לתת ל . הם ואז עשינו חוזה עם סוכן בנירנברג והוא ה יה היחיד שייצג אותנו .

מו