מגזין גישה אישית יולי 2012

באופן אישי

יהודית קובי, רכזת שכר בסיעוד במחלקת משאבי אנוש בסורוקה, פורשת לגמלאות בסוף , תמי לוננפלד חודש יולי. ממונה על תקשורת פנים ארגונית במרכז הרפואי- אוניברסיטאי, שוחחה איתה על סוף שכולו התחלה חדשה

מנצחת של החיים

במערך הסיעוד בסורוקה, אין מי שלא מכיר השנים 29- (ובעיקר, מכירה) את יהודית קובי. ב האחרונות יהודית ממלאת בנאמנות ובמקצועיות את תפקיד רכזת השכר בסיעוד במחלקת משאבי אנוש. אלפים רבים של אחיות קיבלו (ומקבלות) ממנה שירות לאורך השנים וזוכרות אותה לטובה. עכשיו, למרות שבאפשרותה לעבוד שנה וחצי נוספות, יהודית החליטה לפרוש לגמלאות ולהתחיל בפרק חדש בחיים. זו הזדמנות טובה לשוחח עם אחת מאושיות מחלקת משאבי אנוש בבית החולים שלנו. יהודית, ספרי לנו קצת על עצמך ועל תחילת דרכך בבית החולים. ,1983 ביולי 1- "התחלתי לעבוד בסורוקה ב במשרה מלאה כחשבת שכר בסיעוד. בתי הצעירה הייתה אז בת ארבע. אני נשואה ליעקב, אם לארבעה וסבתא לעשרה, וכן: פורשת בימים אלה שנות עבודה במחלקה – חתיכת חיים". 29 אחרי חשבות שכר אז והיום... יש הבדלים? עובדות 750- ' טיפלנו בערך ב 83 "בוודאי. בשנת ועובדים. חשבות השכר היו חלק ממחלקת הנהלת החשבונות, ויחד אתי עבדה חשבת נוספת בחצי משרה. עם הקמת מחלקת משאבי אנוש הועברו החשבות מהנהלת החשבונות למחלקה זו. כיום יש עובדות ועובדים, ומטפלות 1,600 במערך הסיעוד בהם שתי רכזות שכר. במהלך שנות עבודתי חלה התפתחות רבה בשיטות העבודה. כשהתחלתי, העבודה כולה בוצעה באופן ידני, והעיבוד כולו נעשה בתל אביב. הדוחות הועברו במרוכז להנהלה הראשית, וכל חודש נסעה רכזת עם החומר להנהלה כדי 'לשמור עליו' ולדאוג שיגיע למקום הנכון. עם הכנסת המחשוב, הודרכנו והעברנו את

היומנים למחשב, היומנים הוקלדו על ידי ועל ידי עובדת נוספת, ואני ביצעתי את הבדיקות, המעקב והטיפול ביתר הנושאים. כשנכנסה מערכת המשכית, התחלנו בשימוש בה לצורכי חישוב המשכורות, הוצאות הנסיעה וכל יתר מרכיבי השכר. גם כיום אנו ממשיכים להשתמש במערכת זו. עם הטמעת השימוש בסאפ, התווסף לנו כלי עזר נוסף שבאמצעותו ניתן לבצע בקרות ולהפיק דוחות". אחרי שנים רבות כל כך, מהו סורוקה עבורך? "סורוקה הוא בית בשבילי. תמיד אהבתי את

להעשרה אישית. בקיצור, לאחר שנים רבות, להתפנות לדאוג לעצמי". במבט אחורה, במה את גאה? "בכל שנות עבודתי נהגתי להתחיל לעבוד בשעה שבע, ובכך התאפשר לאחיות שעבדו במשמרות הלילה לקבל שירות. הודות לכך יצרתי קשרים אישיים מעולים עם מרבית האחיות. שמחתי שיכולתי להקל עליהן בהתנהלות עם הצרכים המנהליים, בהתחשב בעבודת המשמרות. זה נותן הרגשה טובה, כשמתאפשר לך לתת 'שירות אקסטרה' וכשאת מרגישה שמעריכים זאת. נוסף

בכל שנות עבודתי נהגתי להתחיל לעבוד בשעה שבע, ובכך התאפשר לאחיות שעבדו במשמרות הלילה לקבל שירות. אני שמחה שיכולתי להקל עליהן בהתנהלות הזאת

המקום, אני נהנית לתת ולעזור לכולם, וזה לא השתנה עם השנים. גם היום אני מקפידה לסייע לכל עובדת חדשה המגיעה למחלקה. המחלקה מהווה עבורי משפחה שנייה, אני משתתפת בכל הפעילויות המחלקתיות ובאירועים המשפחתיים של חברותיי למחלקה". אז למה בעצם לפרוש טרם הזמן? "אכן קיבלתי לאחרונה החלטה לפרוש מהעבודה, למרות שבאפשרותי להמשיך ולעבוד לשנה וחצי נוספות. הגעתי למסקנה שאני מרגישה מסופקת ממה שעשיתי ומעוניינת לנצל את שנות חיי הבאות בצורה אחרת – להיות יותר עם המשפחה, להיות חופשייה לטייל על פי רצוני, לחפש נושאי עניין נוספים, להתנדב ואולי גם למצוא מסגרת

על כך, אני שמחה שהייתי שותפה לכל ההתפתחות של השירות שאנחנו, כאנשי משאבי אנוש, נותנים כיום בהצלחה הודות למערכות החדשות ולמרות הקושי והעומס הרב. אני יוצאת מהמערכת בתחושה שיש התקדמות רבה בנושא השירות שאנו, אנשי משאבי אנוש, נותנים לעובדים בבית החולים העושים רבות למען הטיפול המיטבי באוכלוסיית הנגב. על רקע זה, הפרישה עבורי היא סוג של ניצחון". זהו המוטו שלך? פורשת כמנצחת? "בהחלט. אני מאמינה בכל לב, שמי שמגיע לגיל ולמצב שבו עברו מצליח להחזיק את העתיד שנותר לו, הוא מנצח של החיים!". תודה יהודית, והרבה הצלחה בהמשך.

21